Info Center > Scripture Lesson >
Chabad.org Chapter 25

Bereishit - Genesis - Chapter 25

19And these are the generations of Isaac the son of Abraham; Abraham begot Isaac.   יטוְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק:
And these are the generations of Isaac the son of Abraham: [תּוֹלְדוֹת refers to] Jacob and Esau mentioned in this section.   ואלה תולדות יצחק: ×™×¢×§×‘ ועשיו האמורים בפרשה:
Abraham begot Isaac: (Only after the Holy One, blessed be He, named him Abraham, did he beget Isaac. Another explanation:) Since Scripture wrote: “Isaac the son of Abraham,” it had to say: “Abraham begot Isaac,” because the scorners of the generation were saying that Sarah had conceived from Abimelech, for she had lived with Abraham for many years and had not conceived from him. What did the Holy One, blessed be He, do? He shaped the features of Isaac’s face to resemble Abraham’s, and everyone attested that Abraham had begotten Isaac. This is the meaning of what is written here: “Isaac, the son of Abraham,” because here is proof that “Abraham begot Isaac.” - [From Midrash Tanchuma, Toledoth 1]   אברהם הוליד את יצחק: ×¢×œ ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"×”, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם ×”×™×”, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:
20And Isaac was forty years old when he took Rebecca the daughter of Bethuel the Aramean of Padan Aram, the sister of Laban the Aramean, to himself for a wife.   כוַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
forty years old: For when Abraham came from Mount Moriah, he was informed that Rebecca had been born. Isaac was then thirty-seven years old, for at that time Sarah died, and from the time that Isaac was born until the “Binding” [of Isaac], when Sarah died, were thirty-seven years, for she was ninety years old when Isaac was born, and one hundred and twenty-seven when she died, as it is stated (above 23:1): “The life of Sarah was [a hundred and twenty seven years.”] This makes Isaac thirty-seven years old, and at that time, Rebecca was born. He waited for her until she would be fit for marital relations-three years-and then married her. — [From Gen. Rabbah 57:1;   בן ארבעים שנה: ×©×”רי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק ×”×™×” בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (×›×’ א) ויהיו ×—×™×™ שרה וגו', הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה:
the daughter of Bethuel the Aramean of Padan-Aram, the sister of Laban: Was it not already written that she was the daughter of Bethuel and the sister of Laban and from Padan-Aram? But this is to tell her praise, that she was the daughter of a wicked man and the sister of a wicked man and her place was [inhabited by] wicked people, but she did not learn from their deeds. [From Gen. Rabbah 63:4]   בת בתואל מפדן ארם אחות לבן: ×•×›×™ עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:
of Padan-Aram: Because there were two Arams, Aram-naharaim and Aram-zobah, it is called Padan [meaning“pair”], an expression of a pair of oxen, which in Aramaic is פַּדַּן תּוֹרִין. Others interpret “Padan-aram” as “the field of Aram,” because in Arabic, a field is called“fadan.”   מפדן ארם: ×¢×œ שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון (שמואל א' יא ×–) צמד בקר, תרגום פדן תורין. ויש פותרין פדן ארם כמו (הושע יב ×™×’) שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן:
21And Isaac prayed to the Lord opposite his wife because she was barren, and the Lord accepted his prayer, and Rebecca his wife conceived.   כאוַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ ×›Ö´Ö¼Ö¥×™ עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
prayed: Heb. וַיֶעְתַּר. He prayed much and entreated [God] with prayer.   ויעתר: ×”רבה והפציר בתפלה:
accepted his prayer: Heb. וַיֵעָתֶר. He (God) allowed Himself to be entreated and placated and swayed by him. I say that every expression of עתר is an expression of entreaty and increase, and similarly (Ezek. 8:11):“and a thick (וַעִתַר) cloud of incense,” [meaning] the immensity of the ascent of smoke, and so (ibid. 35:13):“And you have multiplied (וְהַעְתַּרְתֶּם) your words against Me,” and so, (Prov. 27:6):“whereas the kisses of an enemy are burdensome (וְכַעְתָּרוֹת) .” They seem to be many and are burdensome, accroissement in Old French, excessive.   ויעתר לו: × ×ª×¤×¦×¨ ונתפייס ונתפתה לו, ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן (יחזקאל ×— יא) ועתר ענן הקטרת, מרבית עלית העשן, וכן (שם לה ×™×’) והעתרתם עלי דבריכם, וכן (משלי ×›×– ו) נעתרות נשיקות שונא, דומות למרובות והנם למשא. אינקריישימינ"ט [רבוי] בלע"×–:
opposite his wife: This one (Isaac) was standing in this corner and praying, and that one (Rebecca) was standing in that corner and praying.   לנכח אשתו: ×–×” עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:
accepted his prayer: But not hers, for the prayer of a righteous man, the son of a righteous man, does not compare to the prayer of a righteous man, the son of a wicked man. Therefore, [He accepted] his prayer and not hers. — [Yev. 64a]   ויעתר לו: ×œ×• ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה:
22And the children struggled within her, and she said, "If [it be] so, why am I [like] this?" And she went to inquire of the Lord.   כבוַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה ×–Ö¶Ö¼Ö–×” אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְר֥שׁ אֶת־יְהֹוָֽה:
struggled: Perforce, this verse calls for a Midrashic interpretation, for it does not explain what this struggling was all about, and [Scripture] wrote,“If it be so, why am I [like] this?” Our Rabbis (Gen. Rabbah 63:6) interpreted it [the word וַיִתְרוֹצִצוּ] as an expression of running (רוֹצָה) . When she passed by the entrances of [the] Torah [academies] of Shem and Eber, Jacob would run and struggle to come out; when she passed the entrance of [a temple of] idolatry, Esau would run and struggle to come out. Another explanation: They were struggling with each other and quarreling about the inheritance of the two worlds (Mid. Avkir).   ויתרוצצו: ×¢×œ כרחך המקרא ×”×–×” אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה ×–×” אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. דבר אחר מתרוצצים ×–×” עם ×–×” ומריבים בנחלת שני עולמות:
If [it be] so: that the pain of pregnancy is so great.   ותאמר אם כן: ×’דול צער העבור:
why am I [like] this?: [Why did I] desire and pray to conceive?- [From Gen. Rabbah 63:6]   למה ×–×” אנכי: ×ž×ª××•×” ומתפללת על הריון:
And she went to inquire: to the academy of Shem. — [Aggadath Bereishith, ch. 73, Targum Jonathan and Yerushalmi]   ותלך לדרוש: ×œ×‘ית מדרשו של שם:
to inquire of the Lord: that He should tell her what would happen to her in the end.   לדרוש את ×”': ×©×™×’יד לה מה תהא בסופה:
23And the Lord said to her, "Two nations are in your womb, and two kingdoms will separate from your innards, and one kingdom will become mightier than the other kingdom, and the elder will serve the younger.   כגוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גוֹיִם֙ (כתיב גיים) ×‘ְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:
And the Lord said to her: through a messenger. Shem was told through Divine inspiration, and he told it to her. — [From Gen. Rabbah 63:7]   ויאמר ×”' לה: ×¢×œ ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:
Two nations are in your womb: [The word גוֹיִם] is written גֵייִם [which is pronounced] like גֵאִים (exalted persons). These were Antoninus and Rabbi [Judah the Prince], from whose tables neither radishes nor lettuce were lacking either in the summer or in the winter. — [From Avodah Zarah 11a]   שני גוים בבטנך: ×’יים כתיב, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים:
and two kingdoms: ×œÖ°×Ö¹× always means a kingdom. — [From Avodah Zarah 2b]   ושני לאמים: ××™×Ÿ לאום אלא מלכות:
will separate from your innards: From the womb they are separated, this one to his wickedness, and this one to his innocence.   ממעיך יפרדו: ×ž×Ÿ המעים הם נפרדים, ×–×” לרשעו וזה לתומו:
will become mightier than the other kingdom: They will not be equal in greatness; when one rises, the other will fall, and so [Scripture] states (Ezek. 26:2): “I shall become full from the destroyed city.” Tyre became full [gained power] only from the destruction of Jerusalem. — [From Meg. 6a, Pes. 42b]   מלאם יאמץ: ×œ× ישוו בגדולה, כשזה קם ×–×” נופל, וכן הוא אומר (יחזקאל כו ב) אמלאה החרבה, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים:
24And her days to give birth were completed, and behold, there were twins in her womb.   כדוַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ:
And her days…were completed: But regarding Tamar it is written (below 38:27):“And it came about at the time of her travail,” because her term [of pregnancy] was not filled, for she gave birth to them after seven months. — [From Gen. Rabbah 63:8, 85:13]   וימלאו ימיה: ××‘ל בתמר כתיב (להלן לח ×›×–) ויהי בעת לדתה. שלא מלאו ימיה ×›×™ לשבעה חדשים ילדתם:
there were twins in her womb: [תוֹמִם is spelled] defectively [missing an “aleph” and“yud”], but concerning Tamar, it is written תְּאוֹמִים, with the plene spelling, [with an “aleph” and“yud”] because they (Perez and Zerah) were both righteous, but here, one was righteous and one was wicked. — [From Gen. Rabbah 63:8]   והנה תומם: ×—סר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע:
25And the first one emerged ruddy; he was completely like a coat of hair, and they named him Esau.   כהוַיֵּצֵ֤א הָֽרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו:
ruddy: That is a sign that he will be a person who sheds blood (Gen. Rabbah 63:8).   אדמוני: ×¡×™×ž×Ÿ הוא שיהא שופך דמים:
he was completely like a coat of hair: full of hair like a woolen cloak, which is full of hair, flochede in Old French.   כלו כאדרת שער: ×ž×œ× שער כטלית של צמר המלאה שער פלוקייד"א בלע"×– [אריג צמר]:
and they named him Esau: They all called him this because he was complete (עָשׂוּי) [lit., made,] and fully developed with hair, like one many years old.   ויקראו שמו עשו: ×”כל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:
26And afterwards, his brother emerged, and his hand was grasping Esau's heel, and he named him Jacob. Now Isaac was sixty years old when she gave birth to them.   כווְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֨זֶת֙ בַּֽעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַֽעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם:
And afterwards, his brother emerged, etc.: I heard a Midrash Aggadah that interprets it (the verse) according to its simple meaning: He (Jacob) held onto him lawfully, to restrain him. Jacob was formed from the first drop and Esau from the second. Go forth and learn from a tube that has a narrow opening. Insert two stones into it, one after the other. The one that entered first will emerge last, and the one that entered last will emerge first. The result is that Esau, who was formed last, emerged first, and Jacob, who was formed first emerged last, and Jacob came to restrain him so that he (Jacob) should be the first to be born as he was the first to be formed, and he would open her womb and take the birthright by law. — [From Gen. Rabbah 63:8]   ואחרי כן יצא אחיו וגו': ×©×ž×¢×ª×™ מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין ×”×™×” אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין:
Esau’s heel: [This is] a sign that this one (Esau) will not manage to complete his reign until this one rises up and takes it from him. — [From Gen. Rabbah 63:9]   בעקב עשו: ×¡×™×ž×Ÿ שאין ×–×” מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו:
and he named him Jacob: The Holy One, blessed be He [gave him this name]. (He said, “You named your firstborn [i.e. this refers to those who named Esau (verse 25)]. I too will name My firstborn.” This is what is written: “and He named him Jacob”) (Mid. Tanchuma Shemoth 4). Another explanation: His father called him Jacob (יַעִקֹב) because of the holding of the heel (הֶעָקֵב). (Yerushalmi Ber. 1:6)   ויקרא שמו יעקב: ×”קב"×”. דבר אחר אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב:
sixty years old: Ten years since he had married her until she became thirteen years old and able to conceive, and the [following] ten years he looked forward and waited for her, as his father had done for Sarah. Since she did not conceive, he knew that she was barren, and he prayed for her, but he did not wish to take a maidservant [as Abraham had done] because he had been hallowed on Mount Moriah to be a perfect burnt offering. — [From Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 32]   בן ששים שנה: ×¢×©×¨ שנים משנשאה עד שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה. ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה:
27And the youths grew up, and Esau was a man who understood hunting, a man of the field, whereas Jacob was an innocent man, dwelling in tents.   כזוַיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים:
And the youths grew up, and Esau was: As long as they were small, they were not recognizable through their deeds, and no one scrutinized them to determine their characters. As soon as they became thirteen years old, this one parted to the houses of study, and that one parted to idol worship. — [From Gen. Rabbah 63:10; Tanchuma, Ki Theze 4]   ויגדלו הנערים ויהי עשו: ×›×œ זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה ×–×” פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה:
who understood hunting: [He knew how] to trap and to deceive his father with his mouth and ask him,“Father, how do we tithe salt and straw?” His father thereby thought that he was scrupulous in his observance of the commandments (Tanchuma, Toeldoth 8).   יודע ציד: ×œ×¦×•×“ ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:
a man of the field: As its apparent meaning: an idler who hunts beasts and birds with his bow. — [From Targum Jonathan]   איש שדה: ×›×ž×©×ž×¢×• אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:
an innocent man: He was not an expert in all these [matters]. Like his heart, so was his mouth. A person who is not astute at deceiving is called תָּם, innocent.   תם: ××™× ×• בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:
dwelling in tents: the tent of Shem and the tent of Eber. — [From Gen. Rabbah 63:10]   ישב אהלים: ××”לו של שם ואהלו של עבר:
28And Isaac loved Esau because [his] game was in his mouth, but Rebecca loved Jacob.   כחוַיֶּֽאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶת־יַֽעֲקֹֽב:
in his mouth: As the Targum renders: into Isaac’s mouth. The Midrashic interpretation is: with Esau’s mouth, for he would entrap him and deceive him with his words. — [From Tanchuma, Toledoth 8]   בפיו: ×›×ª×¨×’ומו בפיו של יצחק. ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו:
29Now Jacob cooked a pottage, and Esau came from the field, and he was faint.   כטוַיָּ֥זֶד יַֽעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף:
cooked: Heb. וַיָּזֶד, an expression of cooking, as the Targum renders.   ויזד: ×œ×©×•×Ÿ בישול, כתרגומו:
and he was faint: Heb. עָיֵף (Gen. Rabbah 63: 12) from committing murder, as it is said (Jer. 4:31):“for my soul is faint (עָיְפָה) before the murderers.”   והוא ×¢×™×£: ×‘רציחה, כמה דתימא (ירמיה ד לא) ×›×™ עיפה נפשי להורגים:
30And Esau said to Jacob, "Pour into [me] some of this red, red [pottage], for I am faint"; he was therefore named Edom.   לוַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־יַֽעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָֽאָדֹ֤ם הָֽאָדֹם֙ ×”Ö·×–Ö¶Ö¼Ö”×” ×›Ö´Ö¼Ö¥×™ עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם:
Pour into [me]: I will open my mouth, and [you] pour very much into it, as we learned (Shab. 155b):“We may not stuff a camel, etc. [on the Sabbath] but we may put food into its mouth (מַלְעִטִין) .” - [From Gen. Rabbah 63:12]   הלעיטני: ××¤×ª×— פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:
some of this red, red [pottage]: red lentils. And on that day, Abraham died, lest he see Esau, his grandson, falling into bad ways, for that would not be the “good old age” that the Holy One, blessed be He, had promised him. Therefore, the Holy One, blessed be He, shortened his life by five years, for Isaac lived one hundred and eighty years, and this one (Abraham) [lived] one hundred and seventy-five years, and Jacob cooked lentils to feed the mourner (Isaac). But why lentils? Because they are [round as] a wheel, for mourning is like a wheel revolving in the world. (Also, just as lentils have no mouth [no crack], as other beans have, so does the mourner have no mouth, for he is prohibited from speaking. It is therefore the custom to feed the mourner eggs at the beginning of his meal, since they are round, and have no mouth. So too does a mourner have no mouth, as is discussed in Mo’ed Katan (21b): “A mourner, for the entire first three days, may not respond to anyone’s greeting, and may surely not initiate a greeting. From the third day to the seventh, he may respond, but may not greet, etc.” [This is found] in an old [edition of] Rashi.)- [From Gen. Rabbah 63:12, B.B. 16b]   מן האדם האדם: ×¢×“שים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"×”, לפיכך קצר הקב"×” חמש שנים משנותיו, שיצחק ×—×™ מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר. ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחלת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה, כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחלה, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל וכו'):
31And Jacob said, "Sell me as of this day your birthright."   לאוַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹרָֽתְךָ֖ לִֽי:
Sell me as of this day: As the Targum renders: כְּיוֹם דִילְהֵן, “like this day” ; just as this day is clear, so sell it to me with a clear sale.   מכרה כיום: ×›×ª×¨×’ומו כיום דילהן, כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה:
your birthright: Since the [sacrificial] service was performed by the firstborn, Jacob said, “This wicked man does not deserve to sacrifice to the Holy One, blessed be He.” - [From Gen. Rabbah 63:13]   בכרתך: ×œ×¤×™ שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע ×–×” כדאי שיקריב להקב"×”:
32Esau replied, "Behold, I am going to die; so why do I need this birthright?"   לבוַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו ×”Ö´× ÖµÖ¼Ö›×” אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָֽמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה:
Esau replied, “Behold, I am going to die”: (The birthright is something unstable, for the [sacrificial] service will not always be the function of the firstborn, for the tribe of Levi will take it. Furthermore,) said Esau [to Jacob], “What is the nature of this service?” He replied, “There are many prohibitions and punishments and death penalties involved with it, as we learned (Sanh. 83a): ‘These are the ones who are liable to death: Those [performing the Temple service] who have imbibed wine and those who have not cut their hair.’” He (Esau) said,“Behold, I am going to die because of it (i.e., the birthright); if so, why should I want it?”   ×”× ×” אנכי הולך למות: (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות ×›×™ שבט לוי יטול אותה ועוד) אמר עשו מה טיבה של עבודה זו, אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש. אמר אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה:
33And Jacob said, "Swear to me as of this day"; so he swore to him, and he sold his birthright to Jacob.   לגוַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹֽרָת֖וֹ לְיַֽעֲקֹֽב:
34And Jacob gave Esau bread and a pottage of lentils, and he ate and drank and arose and left, and Esau despised the birthright.   לדוְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה: