Leake Temple AME Zion Church

« Previous

Chapter 1

Next »

Chapter 3

Show

Hide

Both

English

Hebrew

1Now the heavens and the earth were completed and all their host.

אוַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם:

2And God completed on the seventh day His work that He did, and He abstained on the seventh day from all His work that He did.

בוַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

And God completed on the seventh day: Rabbi Shimon said: [A human being of] flesh and blood, who cannot [exactly] know his times and his moments, must add from the profane to the holy [i.e., he must add some time to the Sabbath.] The Holy One, blessed be He, Who knows His times and His moments [exactly], entered it [the Sabbath] within a hairbreadth, and it therefore appeared as if He completed it [His work] on that day. Another explanation: What was the world lacking? Rest. The Sabbath came, and so came rest. The work was completed and finished. — [from Gen. Rabbah 10:9]

ויכל א-להים ביום השביעי: רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום. דבר אחר מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה:

3And God blessed the seventh day and He hallowed it, for thereon He abstained from all His work that God created to do.

גוַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַֽעֲשֽׂוֹת:

And…blessed…and hallowed: He blessed it with manna, for on all the days of the week, it descended for them [in the amount of] an omer per person, whereas on the sixth day,[each one received] a double portion. And He hallowed it with manna, that it did not descend at all on the Sabbath. This verse is written with reference to the future. — [from Gen. Rabbah 11:2]

ויברך ויקדש: ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד להם עומר לגלגלת ובששי לחם משנה, וקדשו במן שלא ירד בו מן כלל והמקרא כתוב על שם העתיד:

that God created to do: The work that was fit to be done on the Sabbath, He doubled up and did it on the sixth [day], as is explained in Genesis Rabbah (11:9).

אשר ברא א-להים לעשות: המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי, כמו שמפורש בבראשית רבה (יא ט):

4These are the generations of the heavens and the earth when they were created, on the day that the Lord God made earth and heaven.

דאֵ֣לֶּה תֽוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִ֣בָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם:

These: mentioned above.

אלה: האמורים למעלה:

when they were created, on the day that the Lord…made: This teaches you that they were all created on the first day (Gen. Rabbah 12:4). Another explanation of the word בְּהִבָּרְאָם He created them with the letter “hey,” as it is written (Isa. 26:4): “for in Yah (יָהּ), the Lord, is the Rock of eternity.” With these two letters [“yud” and “hey”] of the Name, He fashioned two worlds, and it teaches you here that this world was created with a “hey” (Men. 29b). (Other editions: It intimates that just as the “hey” is open at the bottom, so is the world open for the repentant. The World to Come was created with a “yud,” to tell you that the righteous at that [future] time, will be few as a “yud,” which is the smallest of the letters.) This intimates that the wicked will descend below to see the netherworld, like the [letter] “hey,” which is closed on all sides and open at the bottom, for them [the wicked] to descend through there. — [from Gen. Rabbah 12:10]

תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה': למדך שכלם נבראו ביום ראשון. דבר אחר בהבראם, בה' בראם שנאמר (ישעיה כו ד) ביה ה' צור עולמים בשני אותיות הללו של השם יצר שני עולמים, ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א (רמז כמו שה"א פתוחה למטה, כך העולם פתוח לשבים בתשובה. ועולם הבא נברא ביו"ד לומר שצדיקים שבאותו זמן מועטים כמו י' שהיא קטנה באותיות). רמז שירדו הרשעים למטה לראות שחת כה"א זאת שסתומה מכל צדדים ופתוחה למטה לרדת דרך שם:

5Now no tree of the field was yet on the earth, neither did any herb of the field yet grow, because the Lord God had not brought rain upon the earth, and there was no man to work the soil.

הוְכֹ֣ל | שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם ×™Ö´Ö½×”Ö°×™Ö¶Ö£×” בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח ×›Ö´Ö¼×™Ö© לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה:

was yet on the earth: Every טֶרֶם in Scripture has the meaning of “not yet,” and it does not mean“before,” and it cannot be made into a verb form, to say הִטְרִים, as one says הִקְדִּים This verse proves this, as well as another verse (Exod. 9:30): “×›Ö´Ö¼×™ טֶרֶם תִּירְאוּן, You will not yet fear.” This verse too should be explained to mean that [no tree] was yet on the earth (Targum Onkelos) when the creation of the world was completed on the sixth day, before man was created.

טרם יהיה בארץ: כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט ל) כי טרם תיראון, עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם:

neither did any herb of the field yet grow: [I.e.,] had not yet grown. And on the third [day], where it is written: “Let the earth bring forth,” they [the plants] had not yet emerged, but they stood at the entrance of the ground until the sixth day. And why?

וכל עשב השדה טרם יצמח: עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי:

Because… not caused it to rain: Because there was no man to work the soil, and no one recognized the benefit of rain, but when man came and understood that they were essential to the world, he prayed for them, and they fell, and the trees and the herbs sprouted. — [from Chul. 60b]

כי לא המטיר: ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:

the Lord God: יהוה is His name. אֱלֹהִים [means] that He is the Ruler and Judge over the entire world, and so is this defined everywhere according to its simple meaning: the Lord (יהוה ), Who is Ruler and Judge (אֱלֹהִים).

ה' א-להים: ה' הוא שמו, א-להים שהוא שופט ושליט על כל, וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו, ה' שהוא א-להים:

6And a mist ascended from the earth and watered the entire surface of the ground.

ווְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־כָּל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:

And a mist ascended: Concerning the creation of man, He brought up the [waters of the] deep and watered the clouds to soak the earth, and man was created; like the baker, who puts water [into the flour] and afterwards kneads the dough. Here too, “He watered,” and afterwards, “He formed” [man]. — [from Exod. Rabbah 30:113; Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 5]

ואד יעלה: לענין בריאתו של אדם, העלה את התהום והשקה העננים לשרות העפר ונברא אדם, כגבל זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן והשקה ואחר כך וייצר:

7And the Lord God formed man of dust from the ground, and He breathed into his nostrils the soul of life, and man became a living soul.

זוַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה:

formed: [וַיִּיצֶר, with two “yuds,” hints at] two creations, a creation for this world and a creation for the [time of the] resurrection of the dead, but in connection with the animals, which do not stand in judgment, two“yuds” are not written in [the word וַיִּצֶר describing their creation. — [from Tan. Tazria 1]

וייצר: שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירה שני יודי"ן:

dust from the ground: He gathered dust from the entire earth, from the four directions, so that wherever he [man] would die, it [the earth] would accept him for burial (Tan. Pekudei 3). Another explanation: He took his dust from the place of which it is said (Exod. 20:21): “You shall make Me an altar of earth.” If only it would be an atonement for him, so that he might endure! (Gen. Rabbah 14:8)

עפר מן האדמה: צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי, אמר הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד:

and He breathed into his nostrils: He made him of earthly matter and of heavenly matter: the body of earthly matter the soul of heavenly matter. Because on the first day, heaven and earth were created. On the second day, He created the firmament for the heavenly beings; on the third day [He commanded], “and let the dry land appear,” for the earthly beings; on the fourth day, He created luminaries for the heavenly beings; on the fifth day, [He commanded],“Let the waters swarm,” for the earthly beings; on the sixth day, it became necessary to create for both the heavenly and the earthly beings, for if not, there would be jealousy in the Creation, for these would exceed those by the creation of one day. — [from Gen. Rabbah 12:8]

ויפח באפיו: עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ. בשני ברא רקיע לעליונים. בשלישי תראה היבשה לתחתונים. ברביעי ברא מאורות לעליונים. בחמישי ישרצו המים לתחתונים, הוזקק הששי לבראות בו בעליונים ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד:

a living soul: Cattle and beasts were also called living souls, but this one of man is the most alive of them all, because he was additionally given intelligence and speech.

לנפש חיה: אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור:

8And the Lord God planted a garden in Eden from the east, and He placed there the man whom He had formed.

חוַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר:

from the east: Heb. מִקֶּדֶם. In the east of Eden, He planted the garden (Midrash Konen). Now if you ask: It has already been stated (above 1:27): “And He created man, etc.!” I saw in the Baraitha of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Jose the Galilean concerning the thirty-two principles by which the Torah is expounded, and this is one of them [method 13]: A general statement followed by a specific act, the latter constitutes a specific [clarification] of the first [general statement]. “And He created man.” This is a general statement. It left obscure whence he was created, and it left His deeds obscure [i.e., how God created man]. The text repeats and explains: “And the Lord God formed, etc.,” and He made the Garden of Eden grow for him, and He placed him in the Garden of Eden, and He caused a deep sleep to fall upon him. The listener may think that this is another story, but it is only the detailed account of the former. Likewise, in the case of the animal, Scripture repeats and writes (below verse 19): “And the Lord God formed from the ground all the beasts of the field,” in order to explain, “and He brought [them] to man” to name them, and to teach about the fowl, that they were created from the mud.

מקדם: במזרחו של עדן נטע את הגן. ואם תאמר הרי כבר כתב (לעיל א כז) ויברא א-להים את האדם וגו'. ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי משלושים ושתים מדות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון. ויברא את האדם זהו כלל, סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש וייצר ה' א-להים וגו', ויצמח לו גן עדן, ויניחהו בגן עדן, ויפל עליו תרדמה, השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון. וכן אצל הבהמה חזר וכתב ויצר ה' א-להים מן האדמה כל חית השדה (ב יט), כדי לפרש ויבא אל האדם לקרות שם, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק:

9And the Lord God caused to sprout from the ground every tree pleasant to see and good to eat, and the Tree of Life in the midst of the garden, and the Tree of Knowledge of good and evil.

טוַיַּצְמַ֞ח יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַֽאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:

And…caused to sprout: Scripture speaks about the Garden. — [from Gen. Rabbah 13:1]

ויצמח: לענין הגן הכתוב מדבר:

in the midst of the garden: i.e., in the middle of the Garden. — [from Targumim]

בתוך הגן: באמצע:

10And a river flowed out of Eden to water the garden, and from there it separated and became four heads.

יוְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים:

11The name of one is Pishon; that is the one that encompasses all the land of Havilah, where there is gold.

יאשֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד פִּישׁ֑וֹן ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב:

Pishon: This is the Nile, the river of Egypt, and because its waters are blessed, and they rise and water the land, it is called Pishon, like (Hab. 1:8):“and their riders shall increase (וּפָשׁוּ) .” (Unknown midrash, quoted by Zeror Hamor, below 41:1, Letters of Rabbi Akiva). Another explanation: [It is called] Pishon because it causes flax (פִשְׁתָן) to grow, as is stated in reference to Egypt (Isa. 19:9):“And those who work at flax (פִּשְׁתִּים)…shall be ashamed” (Gen. Rabbah 16:2).

פישון: הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו. דבר אחר פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר על מצרים (ישעיה יט ט) ובושו עובדי פשתים:

12And the gold of that land is good; there is the crystal and the onyx stone.

יבוּֽזֲהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם:

13And the name of the second river is Gihon; that is the one that encompasses all the land of Cush.

יגוְשֵֽׁם־הַנָּהָ֥ר הַשֵּׁנִ֖י גִּיח֑וֹן ה֣וּא הַסּוֹבֵ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֶ֥רֶץ כּֽוּשׁ:

Gihon: [It is named thus because] it flowed and roared, and its roaring was very great, like (Exod. 21: 28):“If an [ox] gore (×™Ö´×’Ö·×—),” for he gores and goes along and roars.

גיחון: שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו (שמות כא כח) כי יגח, שמנגח והולך והומה:

14And the name of the third river is Tigris; that is the one that flows to the east of Assyria, and the fourth river that is the Euphrates.

ידוְשֵֽׁם־הַנָּהָ֤ר הַשְּׁלִישִׁי֙ חִדֶּ֔קֶל ה֥וּא הַֽהֹלֵ֖ךְ קִדְמַ֣ת אַשּׁ֑וּר וְהַנָּהָ֥ר הָֽרְבִיעִ֖י ה֥וּא פְרָֽת:

Tigris: Heb. חִדֶּקֶל, [thus called] because its waters are sharp (חַד) and light (קַל). - [from Ber. 59b.]

חדקל: שמימיו חדין וקלין:

Euphrates: Heb. פְרָת [thus called] because its waters are fruitful (פָרִין) and increase abundantly, and make people healthy (Bech. 55b, Keth. 77b).

פרת: שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם:

Cush and Assyria: These did not exist as yet, and Scripture wrote [their names] based on [the fact that they will exist in] the future. — [from Keth. 10b]

כוש ואשור: עדיין לא היו, וכתב המקרא על שם העתיד:

to the east of Assyria: Heb. קִדְמַת To the east of Assyria. — [from Targum Onkelos]

קדמת אשור: למזרחה של אשור:

that is the Euphrates: The most important of all [the rivers] (Gen. Rabbah 16:3), [because it is] mentioned in conjunction with the Land of Israel (Shev. 47b).

הוא פרת: החשוב על כולם, הנזכר על שם ארץ ישראל:

15Now the Lord God took the man, and He placed him in the Garden of Eden to work it and to guard it.

טווַיִּקַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ:

took: He took him with pleasant words and enticed him to enter. — [Gen. Rabbah 16:5]

ויקח: לקחו בדברים נאים ופתהו ליכנס:

16And the Lord God commanded man, saying, "Of every tree of the garden you may freely eat.

טזוַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל:

17But of the Tree of Knowledge of good and evil you shall not eat of it, for on the day that you eat thereof, you shall surely die."

יזוּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת:

18And the Lord God said, "It is not good that man is alone; I shall make him a helpmate opposite him."

יחוַיֹּ֨אמֶר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

It is not good, etc.: [Gen. Rabbah] Lest they [people] say, “There are two dominions: the Holy One, blessed be He, is alone among the heavenly beings, and He has no mate, and this one [man] among the earthly creatures, has no mate.”

לא טוב היות וגו': שלא יאמרו שתי רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג:

a helpmate opposite him: If he is worthy, she will be a helpmate. If he is not worthy, she will be against him, to fight him. — [from Gen. Rabbah 17:3, Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 12. See also Yev. 63a]

עזר כנגדו: זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם:

19And the Lord God formed from the earth every beast of the field and every fowl of the heavens, and He brought [it] to man to see what he would call it, and whatever the man called each living thing, that was its name.

יטוַיִּ֩צֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ:

And God formed from the earth: This “forming” is identical with the “making” mentioned above (1:25): “And God made the beasts of the earth, etc.” But it comes here to explain that the fowl were created from the mud, because it stated above that they were created from the water, and here it states that they were created from the earth (Chul. 27b). It also teaches you here that at the time of their forming, immediately on that day, He brought them to man to name them (Avoth d’Rabbi Nathan, ch. 1). And in the words of the Aggadah [Gen. Rabbah 17:4], this יְצִירה has the meaning of domination and conquest, like (Deut. 20:19):“When you besiege (תָצוּר) a city,” meaning that He subjugated them under man’s dominion.

ויצר וגו' מן האדמה: היא יצירה היא עשייה האמורה למעלה (לעיל א כה) ויעש א-להים את חית הארץ וגו', אלא בא ופירש שהעופות מן הרקק נבראו, לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן הארץ נבראו. ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם. ובדברי אגדה יצירה זו לשון רידוי וכבוש, כמו (דברים כ יט) כי תצור אל עיר, שכבשן תחת ידו של אדם:

and whatever the man called each living thing.: Transpose it and explain it: Every living creature to which man would give a name-that was to be its name forever.

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו': סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם:

20And man named all the cattle and the fowl of the heavens and all the beasts of the field, but for man, he did not find a helpmate opposite him.

כוַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

21And the Lord God caused a deep sleep to fall upon man, and he slept, and He took one of his sides, and He closed the flesh in its place.

כאוַיַּפֵּל֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים | תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָֽאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה:

And the Lord God caused a deep sleep to fall: [Gen. Rabbah 17:4] When He brought them [the animals], He brought before him of every species, male and female. He (Adam) said, “Everyone has a mate, but I have no mate.” Immediately,“And God caused to fall.”

ולאדם לא מצא עזר. ויפל ה' א-להים תרדמה: כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל:

of his sides: Heb. מִצַּלְעֹתיו, of his sides, like (Exod. 26:20):“And for the side (וּלְצֶלַע) of the Tabernacle.” This coincides with what they [the Rabbis] said: They were created with two faces. — [from Gen. Rabbah 8:1] See also Eruvin 18a, Ber. 61a.

מצלעותיו: מסטריו, כמו (שמות כו כ) ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים נבראו:

and He closed: the place of the incision. — [from Ber. 61a, Eruv. 18a]

ויסגר: מקום החתך:

and he slept, and He took: So that he should not see the piece of flesh from which she was created, lest she be repulsive to him. — [from Sanh. 39a]

ויישן ויקח: שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו:

22And the Lord God built the side that He had taken from man into a woman, and He brought her to man.

כבוַיִּ֩בֶן֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים | אֶת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם:

[And He] built: [He made her] like a building, broad at the bottom and narrow at the top, so that she can carry a fetus, like a storehouse of wheat, which is broad at the bottom and narrow on top, so that its burden should not weigh on its walls. — [from Ber. 61a, Eruv. 18a]

ויבן: כבנין, רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד, כאוצר של חטים שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה, שלא יכביד משאו על קירותיו:

[And He] built the side…into a woman: lit. to a woman, to become a woman, like (Jud. 8:27):“and Gideon made it into an ephod,” to be an ephod.

ויבן וגו' את הצלע וגו' לאשה: להיות אשה, כמו (שופטים ח כז) ויעש אותו גדעון לאפוד, להיות אפוד:

23And man said, "This time, it is bone of my bones and flesh of my flesh. This one shall be called ishah (woman) because this one was taken from ish (man)."

כגוַיֹּ֘אמֶר֘ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת:

This time: This teaches us that Adam came to all the animals and the beasts [in search of a mate], but he was not satisfied until he found Eve. — [from Yev. 63a]

זאת הפעם: מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה:

This one shall be called ishah because, from ish: One expression coincides with the other [i. e., the words אִישׁ and words אִשָּׁה have the same root]. From here is derived that the world was created with the Holy Tongue. — [from Gen. Rabbah 18:4]

לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו': לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש:

24Therefore, a man shall leave his father and his mother, and cleave to his wife, and they shall become one flesh.

כדעַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:

Therefore, a man shall leave: The Divine Spirit says this, to prohibit forbidden unions to the Noahides. — [from Sanh. 58a]

על כן יעזב איש: רוח הקודש אומרת כן, לאסור על בני נח את העריות:

one flesh: The fetus is formed by them both, and there [in the child] their flesh becomes one. — [from Sanh. 58a]

לבשר אחד: הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד:

25Now they were both naked, the man and his wife, but they were not ashamed.

כהוַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבּשָֽׁשׁוּ:

but they were not ashamed: for they did not know the way of modesty, to distinguish between good and evil (Gen. Rabbah) (Targum Yerushalmi), and even though knowledge was granted him to call [all the creatures] names, he was not imbued with the evil inclination until he ate of the tree, and the evil inclination entered into him, and he knew the difference between good and evil (Gen. Rabbah) (Zohar, vol. 1, 36b; Mid. Tadshei 7)

« Previous

Chapter 2

Next »

Chapter 4

Show

Hide

Both

English

Hebrew

1Now the serpent was cunning, more than all the beasts of the field that the Lord God had made, and it said to the woman, "Did God indeed say, 'You shall not eat of any of the trees of the garden?'"

אוְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן:

Now the serpent was cunning: What is the connection of this matter here? Scripture should have juxtaposed (below verse 21): “And He made for Adam and for his wife shirts of skin, and He dressed them.” But it teaches you as a result of what plan the serpent thrust himself upon them. He saw them naked and engaging in intercourse before everyone’s eyes, and he desired her. — [from Gen. Rabbah 18:6]

והנחש היה ערום: מה ענין זה לכאן היה לו לסמוך (פסוק כא) ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. אלא למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה:

cunning, more than all: Commensurate with its cunning and its greatness, was its downfall- [it was] cunning, more than all, [and it was] cursed, more than all. — [from Gen. Rabbah 19:1]

ערום מכל: לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל:

Did…indeed say, etc.: Did He say to you, “You shall not eat of any, etc.?” Even though he saw them eating of the other fruits, he spoke to her at length in order that she answer him and come to speak of that tree. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ed. Horowitz, ch. 13; Avoth d’Rabbi Nathan , ch. 1]

אף כי אמר וגו': שמא אמר לכם לא תאכלו מכל וגו' - ואף על פי שראה אותם אוכלים משאר פירות, הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו העץ:

2And the woman said to the serpent, "Of the fruit of the trees of the garden we may eat.

בוַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל:

3But of the fruit of the tree that is in the midst of the garden, God said, "You shall not eat of it, and you shall not touch it, lest you die.'"

גוּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר בְּתֽוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן:

and you shall not touch it: She added to the command; therefore, she came to diminish it. That is what is stated (Prov. 30:6): “Do not add to His words.” - [from Sanh. 29a]

ולא תגעו בו: הוסיפה על הצווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על דבריו:

4And the serpent said to the woman, "You will surely not die.

דוַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן:

You will surely not die: He pushed her until she touched it. He said to her, “Just as there is no death in touching, so is there no death in eating” (Gen. Rabbah 19:3).

לא מות תמתון: דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה:

5For God knows that on the day that you eat thereof, your eyes will be opened, and you will be like angels, knowing good and evil."

הכִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִֽהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹֽדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע:

For God knows: Every craftsman hates his fellow craftsmen. He [God] ate of the tree and created the world (Gen. Rabbah 19:4).

כי יודע: כל אומן שונא את בני אומנתו, מן העץ אכל וברא את העולם:

and you will be like angels: Creators of worlds. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 13]

והייתם כא-להים: יוצרי עולמות:

6And the woman saw that the tree was good for food and that it was a delight to the eyes, and the tree was desirable to make one wise; so she took of its fruit, and she ate, and she gave also to her husband with her, and he ate.

ווַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַֽאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָֽעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל:

And the woman saw: She understood the words of the serpent and they appealed to her; so she believed him (Gen. Rabbah 19:4).

ותרא האשה: ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו:

that the tree was good: to [cause them to] be like angels.

כי טוב העץ: להיות כא-להים:

and that it was a delight to the eyes: As he had said to her, “and your eyes will be opened.”

וכי תאוה הוא לעינים: כמו שאמר לה ונפקחו עיניכם:

and that the tree was desirable to make one wise: As he said to her, “knowing good and evil.”

ונחמד להשכיל: כמו שאמר לה יודעי טוב ורע:

and she gave also to her husband: lest she die and he live and marry someone else. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 13]

ותתן גם לאשה עמה: שלא תמות היא ויחיה הוא, וישא אשה אחרת:

also: to include the cattle and beasts - [from Gen. Rabbah 19:5].

גם: לרבות כל בהמה וחיה:

7And the eyes of both of them were opened, and they knew that they were naked, and they sewed fig leaves and made themselves girdles.

זוַתִּפָּקַ֨חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת:

And…were opened: Scripture is referring to wisdom, and not to actual vision, and the end of the verse proves this. — [from Gen. Rabbah 19:7]

ותפקחנה עיני שניהם: לענין החכמה דבר הכתוב ולא לענין ראיה ממש, וסוף המקרא מוכיח:

and they knew that they were naked: Even a blind man knows when he is naked! What then is the meaning of “and they knew that they were naked” ? They had one commandment in their possession, and they became denuded of it.

וידעו כי ערומים הם: אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו וידעו כי עירומים הם, מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה:

fig leaves: That is the tree of which they had eaten. With that which they had sinned, they were rectified, but the other trees prevented them from taking their leaves. — [from Ber. 40a, Sanh. 70b] Now why was the tree not identified? Because the Holy One, blessed be He, does not wish to grieve any creature, so that [others] should not put it to shame and say, “This is [the tree] because of which the world suffered.” (Midrash of Rabbi Tanchuma, Vayera 14, Buber 32).

עלה תאנה: הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו, אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זהו שלקה העולם על ידו. מדרש רבי תנחומא (וירא יד):

8And they heard the voice of the Lord God going in the garden to the direction of the sun, and the man and his wife hid from before the Lord God in the midst of the trees of the garden.

חוַיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן:

And they heard: There are many Aggadic midrashim, and our Sages already arranged them in their proper order in Genesis Rabbah and in other midrashim, but I have come only [to teach] the simple meaning of the Scripture and such Aggadah that clarifies the words of the verses, each word in its proper way.

וישמעו: יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (יט ו) ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו:

And they heard: What did they hear? They heard the voice of the Holy One, blessed be He, which was going in the garden. — [from Gen. Rabbah 19:7]

וישמעו: מה שמעו, שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן:

to the direction of the sun: To that direction in which the sun sets, and this is the west, for toward evening, the sun is in the west, and they sinned in the tenth [hour]. — [from Gen. Rabbah 19:8, Sanh. 38b]

לרוח היום: לאותו רוח שהשמש באה משם וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו בעשירית:

9And the Lord God called to man, and He said to him, "Where are you?"

טוַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה:

Where are you: He knew where he was, but [He asked him this] in order to enter into conversation with him, lest he be frightened to answer if He should punish him suddenly (Tanchuma Tazria 9). So with Cain, He said to him (below 4:9): “Where is your brother Abel?” And so with Balaam (Num. 22:9): “Who are these men with you?” for the purpose of entering a conversation with them, and so with Hezekiah, in regard to the emissaries of Merodach Baladan (Isa. 39:3) (Gen. Rabbah 19:11).

איכה: יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום. וכן בקין (בראשית ד ט) אמר לו אי הבל אחיך, וכן בבלעם (במדבר כב ט) מי האנשים האלה עמך, ליכנס עמהם בדברים, וכן בחזקיה בשלוחי (אויל) מרודך בלאדן (ישעיה לט ג):

10And he said, "I heard Your voice in the garden, and I was afraid because I am naked; so I hid."

יוַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹֽלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָֽאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵֽחָבֵֽא:

11And He said, "Who told you that you are naked? Have you eaten from the tree of which I commanded you not to eat?"

יאוַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ:

Who told you: From where do you know what shame there is in standing naked?

מי הגיד לך: מאין לך לדעת מה בשת יש בעומד ערום:

from the tree?: Heb. הֲמִן. This is in the interrogative sense.

המן העץ: בתמיה:

12And the man said, "The woman whom You gave [to be] with me she gave me of the tree; so I ate."

יבוַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָֽאֹכֵֽל:

whom You gave [to be] with me: Here he [Adam] showed his ingratitude. — [from Avodah Zarah 5b]

אשר נתת עמדי: כאן כפר בטובה:

13And the Lord God said to the woman, "What is this that you have done?" And the woman said, "The serpent enticed me, and I ate."

יגוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָֽאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֨אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָֽאֹכֵֽל:

enticed me: Heb. הִשִּׁיאַנִי, deceived me, like (II Chron. 32:15): “Let Hezekiah not deceive (יַשִּׁיא) you.” - [from Gen. Rabbah 19:2]

השיאני: הטעני כמו (דה"י ב' לב טו) אל ישיא אתכם חזקיהו:

14And the Lord God said to the serpent, "Because you have done this, cursed be you more than all the cattle and more than all the beasts of the field; you shall walk on your belly, and you shall eat dust all the days of your life.

ידוַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים | אֶל־הַנָּחָשׁ֘ ×›Ö´Ö¼Ö£×™ עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל־גְּחֹֽנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ:

Because you have done this: From here [we learn] that we may not intercede in favor of one who entices people [to idolatry], for had He asked him, “Why did you do this?” he could have answered, “The words of the master and the words of the pupil-whose words do we obey?” [i.e., Adam and Eve should have obeyed God rather than the serpent!]- [from Sanh. 29a]

כי עשית זאת: מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית, שאילו שאלו למה עשית זאת, היה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין:

more than all the cattle and more than all the beasts of the field: If he was cursed more than the cattle [whose gestation period is long], he was surely cursed more than the beasts [whose gestation period is comparatively shorter]. Our Rabbis established this midrash in Tractate Bechoroth (8a) to teach that the gestation period of a serpent is seven years.

מכל הבהמה ומכל חית השדה: אם מבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן, העמידו רבותינו מדרש זה במסכת בכורות (דף ח א) ללמד שימי עיבורו של נחש שבע שנים:

you shall walk on your belly: It had legs, but they were cut off. — [from Gen. Rabbah 20:5]

על גחונך תלך: רגלים היו לו ונקצצו:

15And I shall place hatred between you and between the woman, and between your seed and between her seed. He will crush your head, and you will bite his heel."

טווְאֵיבָ֣ה | אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַֽרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשֽׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב:

And I shall place hatred: You intended that the man should die when he would eat first, and you would marry Eve, and you came to Eve first only because women are easily enticed, and they know how to entice their husbands. Therefore, “I shall place hatred.”

ואיבה אשית: אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחלה ותשא את חוה, ולא באת לדבר אל חוה תחלה אלא לפי שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות את בעליהן, לפיכך ואיבה אשית:

He will crush your head: יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, lit. he will crush you the head. He will crush you, like (Deut. 9:21): “And I crushed it,” which is translated by the Targum as וְשָׁפִית יָתֵיהּ

ישופך: יכתתך, כמו (דברים ט כא) ואכות אותו, ותרגומו ושפית יתיה:

and you will bite his heel: Heb. תְּשׁוּפֶנוּ. You will not stand upright and you will bite him on the heel, and even from there you will kill him. The expression תְּשׁוּפֶנוּ is like (Isa. 40:24): “He blew (נָשַׁף) on them.” When a snake comes to bite, it blows with a sort of hiss, and since the two expressions coincide [i.e., they sound alike], Scripture used the expression of נְשִׁיפָה in both cases.

ואתה תשופנו עקב: לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו, ואף משם תמיתנו. ולשון תשופנו כמו (ישעיה מ כד) נשף בהם, כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה, ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם:

16To the woman He said, "I shall surely increase your sorrow and your pregnancy; in pain you shall bear children. And to your husband will be your desire, and he will rule over you."

טזאֶל־הָֽאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:

your sorrow: This refers to the pain of child rearing. — [from Eruv. 100b]

עצבונך: זה צער גידול בנים:

and your pregnancy: This refers to the pain of pregnancy. — [from above source]

והרנך: זה צער העבור:

in pain you shall bear children: This refers to the pain of childbirth. — [from Gen. Rabbah 20:6]

בעצב תלדי בנים: זה צער הלידה:

And to your husband will be your desire: for intimacy, but, nevertheless, you will not have the audacity to demand it of him with your mouth, but he will rule over you. Everything is from him and not from you. — [from Eruv. ad loc.]

ואל אשך תשוקתך: לתשמיש ואף על פי כן אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשול בך, הכל ממנו ולא ממך:

your desire: Heb. תְּשׁוּקָתֵךְ, your desire, like: (Isa. 29:8): “a yearning (שׁוֹקֵקָה) soul.” - [after Targum Onkelos]

תשוקתך: תאותך, כמו (ישעיה כט ח) ונפשו שוקקה:

17And to man He said, "Because you listened to your wife, and you ate from the tree from which I commanded you saying, 'You shall not eat of it,' cursed be the ground for your sake; with toil shall you eat of it all the days of your life.

יזוּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּ֣י שָׁמַ֘עְתָּ֘ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּ֒ךָ֒ וַתֹּ֨אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ:

cursed be the ground for your sake: It will bring up cursed things for you, such as flies, fleas, and ants. This can be compared to one who falls into evil ways, and people curse the breasts from which he suckled. — [from Gen. Rabbah 20: 8]

ארורה האדמה בעבורך: מעלה לך דברים ארורים כגון זבובים ופרעושים ונמלים, משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם:

18And it will cause thorns and thistles to grow for you, and you shall eat the herbs of the field.

יחוְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַ לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה:

And it will cause thorns and thistles to grow for you: The earth-when you sow it with various species of seeds-will sprout thorns and thistles, artichokes and cardoons, which are edible only after preparation. — [from Gen. Rabbah 20:10. See also Beizah 34a]

וקוץ ודרדר תצמיח לך: הארץ כשתזרענה מיני זרעים תצמיח קוץ ודרדר קונדס ועכביות, והן נאכלים על ידי תקון:

“and you shall eat the herbs of the field”: Now what [kind of] curse is this? Was it not said to him in the blessing (above 1:29): “Behold I have given you every seed-bearing herb, etc? But what is stated here [refers to] the beginning of the section: ”Cursed be the ground for your sake; with toil shall you eat of it,“ and after the toil, ”And it will cause thorns and thistles to grow for you." When you sow it with legumes or garden vegetables, it will cause thorns and thistles and other grasses of the field, to grow for you, and you shall have no choice but to eat them.

ואכלת את עשב השדה: ומה קללה היא זו, והלא בברכה נאמר לו (לעיל א כט) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'. אלא מה אמור כאן בראש הענין (פסוק יז) ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה, ואחר העצבון וקוץ ודרדר תצמיח לך, כשתזרענה קטניות או ירקות גנה היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה, ועל כרחך תאכלם:

19With the sweat of your face you shall eat bread, until you return to the ground, for you were taken therefrom, for dust you are, and to dust you will return."

יטבְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֨יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב:

With the sweat of your face: After you toil with it very much. — [Mid. Tadshei, Otzar Midrashim]

בזעת אפיך: לאחר שתטרח בו הרבה:

20And the man named his wife Eve, because she was the mother of all life.

כוַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל־חָֽי:

And the man named: Scripture returns to its previous topic (2:20): “And the man named,” and it interrupted only to teach you that through the giving of names, Eve was mated to him, as it is written (above 2:20): “but for man, he did not find a helpmate opposite him.” Therefore, (ibid. 21): “And He caused a deep sleep to fall,” and since Scripture wrote, (ibid. 25):“And they were naked,” it juxtaposed the section of the serpent, to let you know that because he saw her naked and saw them engaging in intercourse, he desired her and came upon them with a design and with guile.

ויקרא האדם: חזר הכתוב לענינו הראשון ויקרא האדם שמות, ולא הפסיק אלא ללמדך שעל ידי קריאת שמות נזדווגה לו חוה, כמו שכתוב (לעיל ב כ) ולאדם לא מצא עזר כנגדו, לפיכך ויפל תרדמה, ועל ידי שכתב (שם פסוק כה) ויהיו שניהם ערומים, סמך לו פרשת הנחש, להודיעך שמתוך שראה ערותה וראה אותם עסוקים בתשמיש נתאוה לה ובא עליהם במחשבה ובמרמה:

Eve: Heb. חַוָּה. This coincides with the expression of חַיָה, living, because she gives life to her offspring, as you say, (Ecc. 2:22):“For what does a man have (הֹוֶה) ?” with the expression“being” (הֹוֶה) . [i.e., The “vav” and the “yud” are interchangeable.]

חוה: נופל על לשון חיה, שמחיה את ולדותיה, כאשר תאמר (קהלת ב כב) מה הוה לאדם, בלשון היה:

21And the Lord God made for Adam and for his wife shirts of skin, and He dressed them.

כאוַיַּ֩עַשׂ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם:

shirts of skin: Some Aggadic works say that they were as smooth as fingernails, fastened over their skin (Gen. Rabbah 20:12), and others say that they were a material that comes from the skin, like the wool of rabbits, which is soft and warm, and He made them shirts from it (Gen. Rabbah ad loc., Sotah 14a).

כתנות עור: יש דברי אגדה אומרים חלקים כצפורן היו מדובקים על עורן. ויש אומרים דבר הבא מן העור, כגון צמר הארנבים שהוא רך וחם ועשה להם כתנות ממנו:

22Now the Lord God said, "Behold man has become like one of us, having the ability of knowing good and evil, and now, lest he stretch forth his hand and take also from the Tree of Life and eat and live forever."

כבוַיֹּ֣אמֶר | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה | פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם:

has become like one of us, having the ability: He is unique among the earthly beings, just as I am unique among the heavenly beings, and what is his uniqueness? To know good and evil, unlike the cattle and the beasts. — [from Targum Jonathan, Gen. Rabbah 21:5]

היה כאחד ממנו: הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים, ומה היא יחידתו, לדעת טוב ורע ומה שאין כן בבהמה ובחיה:

and now, lest he stretch forth his hand, etc.: And if he were to live forever, he would be likely to mislead people to follow him and to say that he too is a deity (Gen. Rabbah 9:5). There are also Aggadic midrashim, but they cannot be reconciled with the simple meaning.

ועתה פן ישלח ידו: ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה. ויש מדרשי אגדה, אבל אין מיושבין על פשוטו:

23And the Lord God sent him out of the Garden of Eden, to till the soil, whence he had been taken.

כגוַיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם:

24And He drove the man out, and He stationed from the east of the Garden of Eden the cherubim and the blade of the revolving sword, to guard the way to the Tree of Life.

כדוַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֨רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים:

east of the Garden of Eden: in the east of the Garden of Eden, outside the garden. — [from Gen. Rabbah 21:9]

מקדם לגן עדן: במזרחו של גן עדן, חוץ לגן:

the cherubim: Angels of destruction. — [from Exod. Rabbah 9:11]

את הכרובים: מלאכי חבלה:

the revolving sword: It had a blade to frighten him from re-entering the garden. The Targum of לַהַט is שְׁנַן, like,“He drew the blade (שְׁנָנָא)” in Sanhedrin (82a), and in Old French it is lame. There are Aggadic midrashim, but I have come only to interpret its simple meaning.

החרב המתהפכת: ולה להט לאיים עליו מליכנס עוד לגן. תרגום של להט שנן, והוא כמו שלף שננא, ובלשון לע"ז למ"א [להב]. ומדרש אגדה יש, ואני איני בא אלא לפשוטו

« Previous

Chapter 3

Next »

Chapter 5

Show

Hide

Both

English

Hebrew

1Now the man knew his wife Eve, and she conceived and bore Cain, and she said, "I have acquired a man with the Lord."

אוְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֨הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהֹוָֽה:

Now the man knew: [This took place], prior to the above episode, before he sinned and was banished from the Garden of Eden. Also the conception and the birth [took place before], for if it were written: וַיֵּדַע אָדָם it would mean that after he had been banished, he had sons. — [from Sanh. 38b]

והאדם ידע: כבר קודם הענין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:

Cain: Heb. קַיִן, based on קָנִיתִי, I acquired.

קין: על שם קניתי איש:

with the Lord: Heb. אֶת יהוה, like עִם יהוה, with the Lord. When He created me and my husband, He alone created us, but with this one, we are partners with Him. — [from Gen. Rabbah 22:2, Mid. Tadshei, Niddah 31a]

את ה': כמו עם ה', כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו, אבל בזה שותפים אנו עמו:

Cain… his brother Abel: Heb. אֶת קַיִן אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל. The word אֶת is repeated three times to suggest additional things. This teaches that a twin sister was born with Cain, and with Abel were born two. Therefore, it is said: וַתֹּסֶף, and she continued, or added. — [from Gen. Rabbah 22:2, 3]

את קין, את אחיו את הבל: שלש אתים ריבוים הם, מלמד שתאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים, לכך נאמר ותוסף:

2And she continued to bear his brother Abel, and Abel was a shepherd of flocks, and Cain was a tiller of the soil.

בוַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֨בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה:

a shepherd of flocks: Since the ground was cursed, he refrained from working it.

רועה צאן: לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה:

3Now it came to pass at the end of days, that Cain brought of the fruit of the soil an offering to the Lord.

גוַיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:

of the fruit of the soil: of the most inferior (Gen. Rabbah 22:5), and there is an Aggadah that states that it was flaxseed (Mid. Tan. Bereishith 9, Targum Jonathan). (Another explanation: of the fruit From whatever came to his hand, not the best and not the choicest.)

מפרי האדמה: מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה. (דבר אחר, מפרי, מאיזה שבא לידו, לא טוב ולא מובחר):

4And Abel he too brought of the firstborn of his flocks and of their fattest, and the Lord turned to Abel and to his offering.

דוְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהֹוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ:

turned: Heb. וַיִּשַׁע, and he turned. Likewise, (verse 5): “וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה” means: [And to his offering] He did not turn. Similarly, (Exod. 5:9): וְאַל יִשְׁעוּ means: and let them not turn. Similarly, (Job 14:6): שְׁעֵה מֵעָלָיו means: turn away from him.

וישע: ויפן, וכן (פסוק ה) לא שעה אל מנחתו, לא פנה, וכן (שמות ה ט) ואל ישעו, אל יפנו. וכן (איוב יד ו) שעה מעליו, פנה מעליו:

and…turned: Fire descended and consumed his offering. — [from Song Zuta 6:2, Sefer Hayashar]

וישע: ירדה אש וליחכה מנחתו:

5But to Cain and to his offering He did not turn, and it annoyed Cain exceedingly, and his countenance fell.

הוְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֨יִן֙ מְאֹ֔ד וַיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו:

6And the Lord said to Cain, "Why are you annoyed, and why has your countenance fallen?

ווַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָֽפְל֥וּ פָנֶֽיךָ:

7Is it not so that if you improve, it will be forgiven you? If you do not improve, however, at the entrance, sin is lying, and to you is its longing, but you can rule over it."

זהֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֨יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ:

Is it not so that if you improve: Its explanation is as the Targum renders it [i.e., if you improve your deeds.]

הלא אם תיטיב: כתרגומו פירושו:

at the entrance sin is lying: At the entrance of your grave, your sin is preserved.

לפתח חטאת רובץ: לפתח קברך חטאך שמור:

and to you is it’s longing: [The longing] of sin- i.e., the evil inclination-which constantly longs and lusts to cause you to stumble.

ואליך תשוקתו: של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:

but you can rule over it: If you wish, you will overpower it. — [from Sifrei Ekev 45, Kidd. 30b]

ואתה תמשול בו: אם תרצה תתגבר עליו:

8And Cain spoke to Abel his brother, and it came to pass when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother and slew him.

חוַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּֽהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּֽהַרְגֵֽהוּ:

And Cain spoke: He entered with him into words of quarrel and contention, to find a pretext to kill him. There are Aggadic interpretations on this matter, but this is the plain meaning of the verse.

ויאמר קין אל הבל: נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו להרגו, ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא:

9And the Lord said to Cain, "Where is Abel your brother?" And he said, "I do not know. Am I my brother's keeper?"

טוַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי:

Where is Abel your brother: To enter with him into mild words, perhaps he would repent and say, “I killed him, and I sinned against You.” See above 3:9.

אי הבל אחיך: להכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי לך:

I do not know: He acted as if he could deceive the Most High. — [from Tanchuma Buber, Bereishith 25, Gen. Rabbah 22:9]

לא ידעתי: נעשה כגונב דעת העליונה:

Am I my brother’s keeper: Heb. הֲשֹׁמֵר. This is a question asked in astonishment, as is every “hey” prefix vowelized with a “chataf pattach.”

השמר אחי: לשון תימה הוא, וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח:

10And He said, "What have you done? Hark! Your brother's blood cries out to Me from the earth.

יוַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה:

Your brother’s blood: Heb. דְּמֵי, the plural form. His blood and the blood of his descendants. Another explanation: He inflicted many wounds upon him because he did not know from where his soul would depart. — [from Sanh. 37]

דמי אחיך: דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה:

11And now, you are cursed even more than the ground, which opened its mouth to take your brother's blood from your hand.

יאוְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּֽצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ:

even more than the ground: Even more than it [the earth] was already cursed for its iniquity, and also with this it continued to sin. — [from Gen. Rabbah 5:9; Mechilta Beshallach, Massechta d’Shirah , ch. 9] As stated above (1:11), the iniquity was its failure to produce trees with the taste of the fruit.

ארור אתה מן האדמה: יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה לחטוא:

which opened its mouth to take your brother’s blood, etc: And behold, I am adding to it a curse concerning you, that “it will not continue to give [you] its strength.” [In some editions, this is all one paragraph from “more than the ground.”]

אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו': והנני מוסיף לה קללה לא תוסף תת כחה:

12When you till the soil, it will not continue to give its strength to you; you shall be a wanderer and an exile in the land."

יבכִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּֽת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ:

a wanderer and an exile: You have no permission to dwell in one place. —

נע ונד: אין לך רשות לדור במקום אחד:

13And Cain said to the Lord, "Is my iniquity too great to bear?

יגוַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֹנִ֖י מִנְּשֽׂוֹא:

Is my iniquity too great to bear: This is a question. You bear the upper worlds and the lower worlds, and my iniquity is impossible for You to bear?- [from Tanchuma Buber, Bereishith 25; Gen. Rabbah 22:11; Targum Jonathan and Yerusahlmi]

גדול עוני מנשוא: בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון:

14Behold You have driven me today off the face of the earth, and I shall be hidden from before You, and I will be a wanderer and an exile in the land, and it will be that whoever finds me will kill me."

ידהֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹֽצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי:

15And the Lord said to him, "Therefore, whoever kills Cain, vengeance will be wrought upon him sevenfold," and the Lord placed a mark on Cain that no one who find him slay him.

טווַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהֹוָ֤ה לְקַ֨יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּֽוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹֽצְאֽוֹ:

Therefore, whoever kills Cain…!: This is one of the verses that speak briefly and hint but do not [fully] explain.“Therefore, whoever kills Cain” is a threat. So shall be done to him, or such-and-such shall be his punishment, but it does not delineate his punishment. — [from Gen. Rabbah 22:12]

לכן כל הורג קין: זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פירשו. לכן כל הורג קין, לשון גערה, כה יעשה לו, כך וכך עונשו, ולא פירש עונשו:

vengeance will be wrought upon him sevenfold: I do not wish to wreak vengeance upon Cain now. At the end of seven generations, I will wreak My vengeance upon him, for Lemech, one of his grandchildren, will rise up and slay him. And the words שִׁבְעָתַיִם יֻקָם at the end of the verse, (after seven generations, vengeance will be wrought upon him)-refers to the avenging of Abel from Cain (Tan. Bereishith 11). This teaches that the beginning of the verse is an expression of a threat, that no creature should harm him. Similarly, (II Sam. 5:8): “And David said: Whoever smites the Jebusites and reaches the tower,” but it does not explain what would be done for him, but the verse spoke by hinting: [meaning] “Whoever smites the Jebusites and reaches the tower,” and reaches the gate and conquers it, “and the blind, etc.,” [meaning] and he will smite them too [i.e., the blind and the lame], because the blind and the lame said, “David shall not come into the midst of the house.” He who smites these, I will make into a chief and an officer. Here (II Sam.) he spoke briefly, but in I Chronicles (11:6), he explained [at length]: “He will become a chief and an officer.”

שבעתים יקם: איני רוצה להנקם מקין עכשיו, לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יוקם, והיא נקמת הבל מקין, הא למדנו שתחלת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו. וכיוצא בו (שמואל ב' ה ח) ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצנור ולא פירש מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב ברמז כל מכה יבוסי ויגע בצנור, ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו', וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר, כאן קצר דבריו ובדברי הימים (א יא ו) פירש יהיה לראש ולשר:

and the Lord placed a mark on Cain: He engraved a letter of His Name on his forehead. [Other editions (of Rashi)]: Another explanation:

וישם ה' לקין אות: חקק לו אות משמו במצחו:

whoever finds me will kill me: This refers to the cattle and the beasts, but there were yet no humans in existence whom he should fear, only his father and mother, and he did not fear that they would kill him. But he said, “Until now, my fear was upon all the beasts, as it is written (Gen. 9:2): ‘And your fear, etc.,’ but now, because of this iniquity, the beasts will not fear me, and they will kill me.” Immediately,“and the Lord gave Cain a sign.” He restored his fear upon everyone- [as in ed. Guadalajara, 1476].

כל מוצאי יהרגני: הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדיין לא היו שיירא מהם רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו. אלא אמר עד עכשיו היה פחדתי על כל החיות כמו שנאמר ומוראכם וגו', ועכשיו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני, מיד וישם ה' לקין אות, החזיר מוראו על הכל:

16And Cain went forth from before the Lord, and he dwelt in the land of the wanderers, to the east of Eden.

טזוַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן:

And Cain went forth: He went out with humility, as if to deceive the Most High. — [from Gen. Rabbah 22:13]

ויצא קין: יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה:

in the land of the wanderers: Heb. בְּאֶרֶץ נוֹד, in the land where all the exiles wander.

בארץ נוד: בארץ שכל הגולים נדים שם:

to the east of Eden: There his father was exiled when he was driven out of the Garden of Eden, as it is said (3:24) “and He stationed at the east of the Garden of Eden, etc., to guard” the way of approach to the Garden, from which we can learn that Adam was there. And we find that the easterly direction always offers asylum for murderers, as it is said (Deut. 4:41): “Then Moses separated, etc. [three cities of refuge] in the direction of the sunrise” - [Mid. Devarim Rabbah, Lieberman, p.60; Tan. Buber ad loc.]. Another explanation: בְּאֶרֶץ נוֹד means that wherever he went, the earth would quake beneath him, and the people would say, “Go away from him; this is the one who killed his brother” [Mid. Tan., Bereishith 9].

קדמת עדן: שם גלה אביו כשגורש מגן עדן, שנאמר (לעיל ג כד) וישכן מקדם לגן עדן, את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם. ומצינו רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים, שנאמר (דברים ד מא) אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש. דבר אחר בארץ נוד, כל מקום [שהיה הולך] היתה הארץ מזדעזעה תחתיו והבריות אומרות סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו:

17And Cain knew his wife, and she conceived and bore Enoch, and he was building a city, and he called the city after the name of his son, Enoch.

יזוַיֵּ֤דַע קַ֨יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ:

and he was: [i.e.,] Cain built a city, and he named the city in memory of his son Enoch.

ויהי: קין בונה עיר ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך:

18And Irad was born to Enoch, and Irad begot Mehujael, and Mehijael begot Methushael, and Methushael begot Lemech.

יחוַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיָּיאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתֽוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ:

and Irad begot: Heb. יָלַד In some places, it says regarding the male הוֹלִיד, and in some places it says יָלַד, because the verb ילד can be used to express two meanings: the giving birth by the woman, nestre in Old French (naître in modern French), and the man’s begetting, anjandrer in Old French (engendrer in modern French). When it says הוֹלִיד in the הִפְעִיל conjugation (causative), it speaks of the woman’s giving birth, i.e., so-and-so caused his wife to bear a son or a daughter. When it says יָלַד, it speaks of the man’s begetting, and that is anjandrer in Old French.

ועירד ילד: יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות, לידת האשה ניישטר"א בלע"ז [ללדת], וזריעת תולדות האיש איניינדרי"ר בלע"ז [להוליד] כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, וכשהוא אומר ילד מדבר בזריעת האיש, והוא בלע"ז איניינדרי"ר:

19And Lemech took himself two wives; one was named Adah, and the other was named Zillah.

יטוַיִּקַּח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה:

And Lemech took himself two wives: It was not necessary to elaborate on all this, but it did so to teach us from the end of the section that the Holy One, blessed be He, kept His promise when He said, “vengeance will be wrought upon Cain sevenfold,” and Lemech arose after he had begotten sons and raised the seventh generation, and he slew Cain. This is what is meant by [Lemech’s statement] “for have I slain a man by my wounding, etc.” - [from sources quoted on verse 23]

ויקח לו למך: לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר (פסוק כג) כי איש הרגתי לפצעי וגו':

two wives: So was the custom of the generation of the Flood, one [wife] for propagation and one for marital relations. The one who was for marital relations would be given a potion of roots to drink, so that she should become sterile (in some editions, the following does not appear), and he would adorn her like a bride and feed her delicacies, but her companion was neglected and was mourning like a widow. This is what Job explained (24:21): “He feeds the barren woman who will not bear, but he does not adorn the widow.” [This is] as explained in the Aggadah of Chelek (Sanh. ch. 10) (not found in our edition, but in Gen. Rabbah 23:2).

שתי נשים: כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב כד כא) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, כמו שמפורש באגדת חלק:

Adah: She was the one for propagation, called so because she was despicable to him and removed from him. עָדָה is the Aramaic translation of סוּרָה, turn away.

עדה: היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של סורה:

Zillah: She was the one for marital relations.[so named]because she would always sit in his shadow (בְּצִלּוֹ). These are the words of Aggadah in Genesis Rabbah .

צלה: היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה (כג ב):

20Now Adah bore Jabal; he was the father of those who dwell in tents and have cattle.

כוַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י ישֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה:

the father of those who dwell in tents and have cattle: He was the first to pasture animals in uncultivated places and dwell in tents, one month here and one month here for the sake of his flocks. When the pasture in this place was depleted, he went and pitched his tent elsewhere (Targumim). According to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 23:3), he would build houses for idol worship, as it is said (Ezek. 8:3), "The image of jealousy that provokes (God to) jealousy (הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה). And so did his brother grasp the lyre and the flute to sing to pagan deities. (Bereishith Rabbathi, p. 49)

אבי יושב אהל ומקנה: הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות, ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום הזה הולך ותוקע אהלו במקום אחר. ומדרש אגדה בונה בתים לעבודה זרה, כמה דאת אמר (יחזקאל ח ג) סמל הקנאה המקנה, וכן (פסוק כא) אחיו תופש כנור ועוגב לזמר לעבודה זרה:

21And his brother's name was Jubal; he was the father of all who grasp a lyre and a flute.

כאוְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב:

22And Zillah she too bore Tubal-cain, who sharpened all tools that cut copper and iron, and Tubal-cain's sister was Na'amah.

כבוְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְח֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה:

Tubal-cain: He refined the craft of Cain. Tubal is related to the word תַּבְלִין (spices). He “spiced” and “refined” Cain’s craft to make weapons for murderers- [from Gen. Rabbah 23:3].

תובל קין: תובל אומנתו של קין. תובל לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים:

who sharpened all tools that cut copper and iron: Heb. לֹטֵשׁ. He sharpened the tools [for working with] copper and iron, like (Job 16:9): “sharpens (יִלְטוֹשׁ) his eyes upon me.” חֹרֵשׁ is not an expression of פּוֹעֶל (a noun) but an expression of פּוֹעֵל (a verb), because it is vowelized with a small “kamatz” (i.e., a tzeireh) and the final syllable is accented, i.e., he sharpens and burnishes all implements of the craft of copper and iron.

לוטש כל חרש נחשת וברזל: מחדד אומנות נחשת וברזל, כמו (איוב טז ט) ילטוש עיניו לי. חורש אינו לשון פועל אלא לשון פועל שהרי נקוד קמץ קטן. וטעמו למטה, כלומר מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת וברזל:

Na’amah: She was Noah’s wife. (Genesis Rabbah 23:3)

נעמה: היא אשתו של נח:

23Now Lemech said to his wives, "Adah and Zillah, hearken to my voice; wives of Lemech, incline your ears to my words, for I have slain a man by wounding (him) and a child by bruising (him).

כגוַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַֽאֲזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֨גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּֽרָתִֽי:

hearken to my voice: For his wives separated from being intimate with him because he had slain Cain and Tubal-cain, his (Lemech’s) son. [The story was] that Lemech was blind, and Tubal-cain was leading him. He spotted Cain, who appeared to him as an animal, and he told his father to draw the bow, and he killed him. As soon as he learned that it was his grandfather Cain, he clapped his hands together [in anguish] and clapped his son between them and killed him. So his wives separated from him, and he attempted to appease them.

שמען קולי: שהיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת, והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן:

hearken to my voice: to hearken to me to agree to live with me, for was the man I killed, killed because of my wounding? Did I wound him intentionally, that the wound should be attributed to my name? And the child I killed, was he killed by my bruising, i.e., on account of my [intentional] bruising? This is a question. Did I not do it inadvertently and not intentionally? This is not my wound, and this is not my bruise. פֶּצַע is a wound inflicted by a sword or an arrow, machadure in Old French.

שמען קולי: להשמע לי (לתשמיש), וכי איש אשר הרגתיו לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי, וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג, כלומר על ידי חבורתי, בתמיה, והלא שוגג אני ולא מזיד, לא זהו פצעי ולא זהו חבורתי. פצע, מכת חרב או חץ נברידור"א בלע"ז [פצע]:

24If Cain shall be avenged sevenfold, then for Lemech it shall be seventy seven fold."

כדכִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה:

If Cain be avenged sevenfold: Cain, who killed intentionally, was given an extension until seven generations. How much more should I, who have killed unintentionally, be given many times seven.

כי שבעתים יוקם קין: קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות, אני שהרגתי שוגג לא כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה:

seventy-seven fold: Heb. שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה An expression meaning many sevens is used here. So did Rabbi Tanchuma explain it. [This does not appear in extant editions of Tanchuma, but in Yalkut Shim’oni it is quoted from Tanchuma]. In Midrash Genesis Rabbah (23:4): Lemech did not kill anyone, but his wives separated from him after they had fulfilled [the commandment of] propagation, because a decree had been issued to destroy Cain’s seed after seven generations. They said, “Why should we give birth in vain? Tomorrow, the Flood will come and inundate everything!” He answered them, “Have I slain a man for whom I should be wounded? Did I slay Abel, who was a man in stature and a child in years, that my seed should be annihilated for that iniquity? If Cain, who killed, was given an extension of seven generations, I, who did not slay- how much more so should I be given an extension of many sevens!” Now this is an absurd deduction from a minor to a major case, [because] if so, the Holy One, blessed be He, could not exact His debt nor fulfill His word.

שבעים ושבעה: לשון רבוי שביעיות אחז לו. כך דרש רבי תנחומא (אות יא). ומדרש בראשית רבה (כג ד) לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה, לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות, אמרו מה אנו יולדות לבהלה, למחר המבול בא ושוטף את הכל. והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים, שיהא זרעי כלה באותו עון, ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי לא כל שכן שיתלו לי שביעיות הרבה. וזהו קל וחומר של שטות, אם כן אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו:

25And Adam knew his wife again, and she bore a son, and she named him Seth, for God has given me other seed, instead of Abel, for Cain slew him.

כהוַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן:

And Adam knew, etc.: Lemech came to the first man (Adam) and complained about his wives. He (Adam) said to them, “Is it for you to be so strict concerning the decree of the Omnipresent? You perform your commandments, and He will do His.” They [the wives] said to him, “Correct yourself first. Haven’t you separated from your wife already 130 years since death was decreed because of you?” Immediately,“And Adam knew, etc.” What is the meaning of עוֹד [again]? This is to say that his desire [for Eve] was increased above his previous desire [Genesis Rabbah 23:4: 5]. See also Eruvin 18b.

וידע אדם וגו': בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להן וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך, מיד וידע אדם עוד וגו'. מהו עוד, ללמדך שנתוספה לו תאוה על תאותו:

26And to Seth also to him a son was born, and he named him Enosh; then it became common to call by the name of the Lord.

כווּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה:

then it became common: Heb. הוּחַל, is an expression of חוּלִין profaneness: to name people and idols with the name of the Holy One, blessed be He, to make them idols and to call them deities. — [from Gen. Rabbah 23:7; Baraitha of 49 Methods, quoted in Yalkut Shimoni]

אז הוחל: (לשון חולין) לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן עבודה זרה ולקרותן אלהות