Info Center > Scripture Lesson >
Chewing the Cud: Chapters 18, 21

Bereishit - Genesis - Chapter 18

« Previous

Chapter 17

Next »

Chapter 19

RASHI:

ShowHide

SHOW CONTENT IN:

BothEnglishHebrew

1Now the Lord appeared to him in the plains of Mamre, and he was sitting at the entrance of the tent when the day was hot.   אוַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא ישֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם:
And [the Lord] appeared to him: to visit the sick (Tan. Buber, Vayera 1). Said Rabbi Chama the son of Chanina: It was the third day from his circumcision, and the Holy One, blessed be He, came and inquired about his welfare (B. M. 86b).   וירא אליו: ×œ×‘קר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו ×”×™×”, ובא הקב"×” ושאל בשלומו:
in the plains of Mamre: He [Mamre] was the one who counseled him about circumcision. Therefore, He appeared to him [Abraham] in his [Mamre’s] territory. — [from Tan. Vayera 3]   באלוני ממרא: ×”וא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:
was sitting: It is written יֹשַׁב [without a “vav,” and may therefore be read: “he sat”]. He wished to stand. The Holy One, blessed be He, said to him, “Sit and I will stand, and you will be a sign for your children that I am destined to stand in the congregation of the judges, and they will sit,” as it is said (Ps. 82: 1): “God stands in the Divine assembly.” - [from Gen. Rabbah 48:7]   ישב: ×™×©×‘ כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"×” שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) א-להים נצב בעדת אל:
at the entrance of the tent: to see whether there were any passersby whom he would bring into his house. — [from B. M. 86b]   פתח האהל: ×œ×¨××•×ª אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:
when the day was hot: (B.M. 86b) The Holy One, blessed be He, took the sun out of its sheath so as not to trouble him with wayfarers, but since He saw that he was troubled that no wayfarers were coming, He brought the angels to him in the likeness of men. — [from Gen. Rabbah 48:9, Exod. Rabbah 25:2]   כחום היום: ×”וציא הקב"×” חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:
2And he lifted his eyes and saw, and behold, three men were standing beside him, and he saw and he ran toward them from the entrance of the tent, and he prostrated himself to the ground.   בוַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה:
and behold, three men: One to bring the news [of Isaac’s birth] to Sarah, and one to overturn Sodom, and one to heal Abraham, for one angel does not perform two errands (Gen. Rabbah 50:2). You should know that [this is true] because throughout the entire chapter, Scripture mentions them in the plural, e.g., (below verse 8): “and they ate” ; (ibid. verse 9): “and they said to him.” Concerning the announcement, however, it says (ibid. verse 10): “And he said: I will surely return to you.” And concerning the overturning of Sodom, it says (below 19:22): “For I will not be able to do anything”; (ibid. verse 21): “I will not overturn” (Gen. Rabbah 50:11). And Raphael, who healed Abraham, went from there to save Lot. This is what is stated: “And it came to pass when they took them outside, that he [the angel] said, ‘Flee for your life.’” You learn that only one acted as a deliverer.   והנה שלשה אנשים: ××—ד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ×—) ויאכלו, (פסוק ט) ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר (שם ×™) ויאמר שוב אשוב אליך, ובהפיכת סדום הוא אומר (יט כב) ×›×™ לא אוכל לעשות דבר, (שם כא), לבלתי הפכי. ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם ×™×–) ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד ×”×™×” מציל:
were standing beside him: Heb. עָלָיו, lit. over him. Before him, like (Num. 2:20): “And next to him (וְעָלָיו), the tribe of Manasseh,” but it is a euphemism in reference to the angels.   נצבים עליו: ×œ×¤× ×™×•, כמו (במדבר ב ×›) ועליו מטה מנשה. אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:
and he saw: Why is וַיַרְא written twice [in this verse?] The first is to be understood according to its apparent meaning [i.e., and he saw], and the second means “understanding.” He observed that they were standing in one place, and he understood that they did not wish to burden him. And although they knew that he would come out toward them, they stood in their place out of respect for him, to show him that they did not wish to trouble him, and he went out first and ran toward them. (This is the reading in an old Rashi ms.) In Bava Metzia (ad loc.) it is written: “standing beside him,” and then it is written: “and he ran toward them!” When they saw that he was untying and tying [his bandages], they separated from him. Immediately, “he ran toward them.”   וירא: ×ž×”ו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא (פו ב) כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוה דהוה שרי ואסר פירשו הימנו, מיד וירץ לקראתם:
3And he said, "My lords, if only I have found favor in your eyes, please do not pass on from beside your servant.   גוַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַֽעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ:
And he said, “My lords, if only I have, etc.”: To the chief one he said this, and he called them all lords, and to the chief one he said, “Please do not pass by,” because if he would not pass by, his companions would stay with him. According to this version, it (אֲדֹנָי) is profane (Shev. 35b) (i.e., it does not refer to God). Another explanation: It (אֲדֹנָי) is holy, and he was telling the Holy One, blessed be He, to wait for him until he would run and bring in the wayfarers. And although this [“Do not pass by”] is written after “and ran toward them,” the statement [to God, “do not pass by”] preceded it. It is customary for the verses to speak in this manner, as I explained in reference to (above 6:3) “Let My spirit not quarrel forever concerning man” [the decree that God would wait 120 years before bringing the Flood] which was written after (5:32): “And Noah begot.” But it is impossible to say otherwise than that the decree preceded the birth [of Japheth] by 120 years. And the two interpretations [of אֲדֹנָי as being profane and holy in this context] are in Genesis Rabbah.   ויאמר א-דני אם נא וגו': ×œ×’דול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון ×–×” הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"×” להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ×’) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (×” לב) ויולד × ×—, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח ×™):
4Please let a little water be taken, and bathe your feet, and recline under the tree.   דיֻקַּח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַֽחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִשָּֽׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ:
Please let…be taken: through a messenger, and the Holy One, blessed be He, rewarded his [Abraham’s] children through a messenger, as it is said (Num. 20:11): “And Moses raised his hand, and he struck the rock.” - [from B.M. 86b]   יקח נא: ×¢×œ ידי שליח, והקב"×” שלם לבניו על ידי שליח שנאמר (במדבר ×› יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע:
and bathe your feet: He thought that they were Arabs, who prostrate themselves to the dust of their feet, and he was strict not to allow any idolatry into his house. But Lot, who was not strict, mentioned lodging before washing, as it is said (below 19:2): “and lodge and bathe your feet.” - [from Gen. Rabbah 54:4]   ורחצו רגליכם: ×›×¡×‘ור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכם:
under the tree: under the tree. [Heb. ×¢Öµ×¥ can mean either “tree” or detached “wood”; the Targum clarifies this ambiguity by translating as Aram. אִילָן, meaning specifically “tree.”] — [from Targumim]   תחת ×”×¢×¥: ×ª×—ת האילן:
5And I will take a morsel of bread, and sustain your hearts; after[wards] you shall pass on, because you have passed by your servant." And they said, "So shall you do, as you have spoken."   הוְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַֽעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּֽעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
and sustain your hearts: In the Torah, in the Prophets, and in the Hagiographa, we find that bread is the sustenance of the heart. In the Torah — “and sustain your hearts” ; in the Prophets — (Jud. 19:5) “Sustain your heart with a morsel of bread”; in the Hagiographa — (Ps. 104:15) “and bread sustains man’s heart.” Said Rabbi Chama: לְבַבְכֶם is not written here, but לִבָּכֶם. This teaches us that the evil inclination does not rule over the angels. — [from Gen. Rabbah 48:11]   וסעדו לבכם: ×‘תורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא. בתורה סעדו לבכם. בנביאים (שופטים יט ×”) סעד לבך פת לחם. בכתובים (תהלים קד טו) ולחם לבב אנוש יסעד. אמר רבי חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים:
after[wards] you shall pass on: Afterwards, you shall go.   אחר תעבורו: ××—ר כן תלכו:
because you have passed by: For I request this from you [i.e., to sustain your hearts] because you have passed by me [i.e., have stopped in my home] to honor me.   ×›×™ על כן עברתם: ×›×™ הדבר ×”×–×” אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי:
because: ×›Ö´Ö¼×™ עַל כֵּן is like עַל אֲשֶׁר, because, and so is every ×›Ö´Ö¼×™ עַל כֵּן in Scripture, e.g., (below 19:8): “because (×›Ö´Ö¼×™ עַל כֵּן) they have come in the shadow of my roof”; (below 33:10): “because (×›Ö´Ö¼×™ עַל כֵּן) I have seen your countenance”; (below 38:26): “because (×›Ö´Ö¼×™ עַל כֵּן) I have not given her”; (Num. 10:31): “because (×›Ö´Ö¼×™ עַל כֵּן) you know our encamping.”   ×›×™ על כן: ×›×ž×• על אשר, וכן כל ×›×™ על כן שבמקרא (לקמן יט ×—) ×›×™ על כן באו בצל קורתי, (לקמן לג ×™) ×›×™ על כן ראיתי פניך, (שם לח כו) ×›×™ על כן לא נתתיה, (במדבר ×™ לא) ×›×™ על כן ידעת חנותנו:
6And Abraham hastened to the tent to Sarah, and he said, "Hasten three seah of meal [and] fine flour; knead and make cakes."   ווַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י שְׁל֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַֽעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:
meal [and] fine flour: The fine flour for the cakes [and] the meal for the starch used by cooks to cover the pot, to draw out the scum. — [from B.M. 86b]   קמח סלת: ×¡×œ×ª לעוגות, קמח לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, ולשאוב את הזוהמא:
7And to the cattle did Abraham run, and he took a calf, tender and good, and he gave it to the youth, and he hastened to prepare it.   זוְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ:
a calf, tender and good: There were three calves, in order to feed them three tongues with mustard. — [from B.M. 86b]   בן בקר רך וטוב: ×©×œ×©×” פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל:
to the youth: This was Ishmael, to train him to perform mitzvoth. — [from Aboth d’Rabbi Nathan, ch. 13]   אל הנער: ×–×” ישמעאל לחנכו במצות:
8And he took cream and milk and the calf that he had prepared, and he placed [them] before them, and he was standing over them under the tree, and they ate.   חוַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:
And he took cream and milk, etc.: But he did not bring bread, because Sarah became menstruous, for the manner of the women returned to her on that day, and the dough became ritually unclean. — [from B.M. 87a]   ויקח חמאה וגו': ×•×œ×—ם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה:
cream: the fat of the milk that is skimmed off the top.   חמאה: ×©×•×ž×Ÿ החלב שקולטין מעל פניו:
and the calf that he had prepared: that he had prepared. Each one that he prepared, he took and brought before them. — [from B.M. 86b]   ובן הבקר אשר עשה: ××©×¨ תקן, קמא קמא שתקן, אמטי ואייתי קמייהו:
and they ate: They appeared to be eating. From here we learn that a person should not deviate from custom. — [from B.M. ad loc., Gen. Rabbah 48:14, Targum Jonathan]   ויאכלו: × ×¨××• כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג:
9And they said to him, "Where is Sarah your wife?" And he said, "Behold in the tent."   טוַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר ×”Ö´× ÖµÖ¼Ö¥×” בָאֹֽהֶל:
And they said to him: Heb. אֵלָיו. There are dots over the letters איו in the word אֵלָיו. And we learned: Rabbi Simeon the son of Eleazar says: “Wherever the [undotted] letters are more than the dotted ones, you must expound on the [undotted] letters, etc.” And here, the dotted letters are more than the [undotted] letters, and you must expound on the dotted [letters]. [The meaning is that] they also asked Sarah,“Where (אַיוֹ) is Abraham?” (Gen. Rabbah 48:15) We learn that a person should ask in his lodging place of the husband about the wife, and of the wife about the husband (B.M. 87a). In Bava Metzia (ad loc.) it is said: The ministering angels knew where our mother Sarah was, but [they asked in order] to make known that she was modest, in order to endear her to her husband. Said Rabbi Joseph the son of Chanina: In order to send her a cup of blessing (i.e., the cup of wine upon which the Grace after Meals is recited).   ויאמרו אליו: × ×§×•×“ על אי"ו שבאליו, ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכו', וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. בבבא מציעא (פז א) אומרים יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה:
Behold in the tent: She is modest. — [from B.M. ad loc., Mid. Ps. 128:3]   ×”× ×” באהל: ×¦× ×•×¢×” היא:
10And he said, "I will surely return to you at this time next year, and behold, your wife Sarah will have a son." And Sarah heard from the entrance of the tent, and it was behind him.   יוַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת ×—Ö·×™Ö¸Ö¼Ö”×” וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַֽחֲרָֽיו:
at this time next year: At this time in the coming year. It was Passover, and on the following Passover, Isaac was born, since we do not read כְּעֵת [at “a” time], but כָּעֵת [at “this” time]. כָּעֵת ×—Ö·×™Ö¸Ö¼×” means: at this time, when there will be life for you, when you will all be alive and well. — [from Targum Yerushalmi, Targum Jonathan]   כעת ×—×™×”: ×›×¢×ª הזאת לשנה הבאה, ופסח ×”×™×”, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת ×—×™×” כעת הזאת שתהא ×—×™×” לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:
I will surely return: The angel did not announce that he [himself] would return to him, but he was speaking to him as an emissary of the Omnipresent. Similarly (above 16:10): “And the angel said to her: I will greatly multiply [your seed],” but he [the angel] did not have the power to multiply [her children], but he spoke as an emissary of the Omnipresent. Here too, it was as an emissary of the Omnipresent that he said this to him. (Elisha said to the Shunamite woman (II Kings 4:16): “At this season, at this time next year, you will be embracing a son.” And she said, “No my lord, O man of God, do not fail your maidservant. Those angels who announced to Sarah said (below verse 14): ‘At the appointed time, I will return,’” [but Elisha did not promise to return]. Elisha replied, “Those angels, who live and endure forever, said, ‘At the appointed time, I will return.’ But I am flesh and blood, alive today and dead tomorrow. Whether I shall be alive or dead, ‘At this time, etc. [you will embrace a son.’”] (Gen. Rabbah 53:2).   שוב אשוב: ×œ× בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (טז ×™) ויאמר לה מלאך ×”' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן. אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד טז) למועד ×”×–×” כעת ×—×™×” את חובקת בן ותאמר אל אדוני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב. אמר לה אלישע אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום ×—×™ ומחר מת, בין ×—×™ ובין מת למועד ×”×–×” וגו':
and it was behind him: The entrance was behind the angel.   והוא אחריו: ×”פתח ×”×™×” אחר המלאך:
11Now Abraham and Sarah were old, coming on in years; Sarah had ceased to have the way of the women.   יאוְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִֽהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים:
ceased to have: It had ceased from her. — [from Gen Rabbah 48:16]   חדל להיות: ×¤×¡×§ ממנה:
the way of the women: the menstrual cycle.   ארח כנשים: ××•×¨×— נדות:
12And Sarah laughed within herself, saying, "After I have become worn out, will I have smooth flesh? And also, my master is old."   יבוַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַֽחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן:
within herself: She looked at her insides and said, “Is it possible that these insides will carry a child; that these breasts, which have dried up, will give forth milk?” - [from Tan. Shoftim 18]   בקרבה: ×ž×¡×ª×›×œ×ª במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב, תנחומא (שופטים ×™×—):
smooth flesh: Heb. עֶדְנָה, smoothness of flesh, and in the language of the Mishnah (Meg. 13a, Men. 86a): “It causes the hair to fall out and smoothes (מְעַדֵּן) the flesh.” Another explanation: an expression of time (עִדָּן), the time of the menstrual period. — [from Gen. Rabbah 48:17]   עדנה: ×¦×—צוח בשר, ולשון משנה (מנחות פו א) משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר לשון עידן, זמן וסת נדות:
13And the Lord said to Abraham, "Why did Sarah laugh, saying, 'Is it really true that I will give birth, although I am old?'   יגוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה ×–Ö¶Ö¼×”Ö© צָֽחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַֽאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:
Is it really true: Is it really true that I will give birth?-   האף אמנם: ×”גם אמת אלד:
although I am old: Scripture altered [her statement] for the sake of peace, for she had said,“and my master is old.” - [from B.M. 87a]   ואני זקנתי: ×©×™× ×” הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:
14Is anything hidden from the Lord? At the appointed time, I will return to you, at this time next year and Sarah will have a son."   ידהֲיִפָּלֵ֥א מֵֽיהֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת ×—Ö·×™Ö¸Ö¼Ö–×” וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:
Is…hidden: Heb. הֲיִפָּלֵא, as the Targum renders: הַיִתְכַּסֵי. Is anything too hidden and separated and concealed from Me [to prevent Me] from doing My will?   היפלא: ×›×ª×¨×’ומו היתכסי, וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני:
At the appointed time: At that time that was appointed, that I set for you yesterday, [when I said] (17:21): “at this time next year.”   למועד: ×œ××•×ª×• מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד ×”×–×” בשנה האחרת:
15And Sarah denied, saying, "I did not laugh," because she was afraid. And He said, "No, but you laughed."   טווַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה | לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי ×›Ö´Ö¼Ö£×™ | יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר | לֹ֖א ×›Ö´Ö¼Ö¥×™ צָחָֽקְתְּ:
because she was afraid… but you laughed: The first ×›Ö´Ö¼×™ serves as an expression of “because,” for it gives the reason for the matter:“And Sarah denied…because she was afraid,” and the second ×›Ö´Ö¼×™ serves as an expression of “but.” And He said,“It is not as you say, but you did laugh.” For our Sages said: ×›Ö´Ö¼×™ has four different meanings: if, perhaps, but, and because. — [from R.H. 3a]   ×›×™ יראה וגו' ×›×™ צחקת: ×”ראשון משמש לשון דהא שנותן טעם לדבר ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו ×›×™ משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא:
16And the men arose from there, and they looked upon Sodom, and Abraham went with them to escort them,   טזוַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם:
and they looked: Heb. וַיַשְׁקִיפוּ. Whenever the word הַשְׁקָפָה occurs in Scripture, it denotes evil, except (Deut. 26:15) “Look (הַשְׁקִיפָה) from Your holy dwelling,” for the power of gifts to the poor is so great that it converts the Divine attribute of wrath to mercy. — [from Tan. Ki Thissa 14]   וישקיפו על פני סדום: ×›×œ השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול ×›×— מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים:
to escort them: Heb. לְשַׁלְּחָם, to escort them. He thought that they were wayfarers. — [from Zohar, vol. 1, 104a]   לשלחם: ×œ×œ×•×•×ª×, כסבור אורחים הם:
17And the Lord said, "Shall I conceal from Abraham what I am doing?   יזוַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמֲכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה:
Shall I conceal: Heb. הַמְכַסֶה ? This is a question.[i. e., The “hey” is not the definite article but the interrogative “hey.”]   המכסה אני: ×‘תמיה:
what I am doing: in Sodom? It would be improper for Me to do this thing without his knowledge. I gave him this land, and these five cities are his, as it is said (10:19): “And the border of the Canaanite was from Sidon…, as you come to Sodom and Gomorrah, etc.” I called him Abraham, the father of a multitude of nations. Now, can I destroy the sons without informing the father, who loves Me?- [from Gen. Rabbah 49:2, Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 25]   אשר אני עושה: ×‘סדום, לא יפה לי לעשות דבר ×–×” שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (×™ יט) גבול ×”×›× ×¢× ×™ מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:
18And Abraham will become a great and powerful nation, and all the nations of the world will be blessed in him.   יחוְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ ×™Ö´Ö½×”Ö°×™Ö¶Ö›×” לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
And Abraham will become: [According to] a Midrash Aggadah (Yoma 38b) (Prov. 10:7):“The mention of a righteous man is for a blessing.” Since He mentioned him, He blessed him. Its simple meaning is, however: Shall I conceal this from him? He is so dear to Me as to become a great nation, and through him will be blessed all the nations of the earth.   ואברהם היו ×™×”×™×”: ×ž×“רש אגדה (משלי ×™ ×–) זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו ברכו. ופשוטו וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי הארץ:
19For I have known him because he commands his sons and his household after him, that they should keep the way of the Lord to perform righteousness and justice, in order that the Lord bring upon Abraham that which He spoke concerning him."   יטכִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַֽחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהֹוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו:
For I have known him: Heb. יְדַעְתִּיו, an expression of love, like (Ruth 2:1)“a kinsman (מוֹדַע) of her husband”; (ibid. 3:2) “And now, Boaz our kinsman (מֹדַעְתָּנוּ)”; (Exod. 33:17): “and I shall know you (וָאֵדָעֲךָ) by name.” But, in fact, the primary meaning of them all is none other than an expression of knowing, for if one loves a person, he draws him near to himself and knows him and is familiar with him. Now why do I love him? “Because he commands” … for he commands his sons concerning Me, to keep My ways. But if you explain it as the Targum renders: “I know about him that he will command his sons, etc.,” the word לְמַעַן does not fit into the sense [of the verse].   ×›×™ ידעתיו: ×œ×©×•×Ÿ חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ×’ ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג ×™×–) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:
because he commands: Heb. יְצַוֶּה, a present tense (i.e., a habitual action), like (Job 1:5) “So would Job do (יַעֲשֶׂה)”; [(Num. 9:20) “in accordance to the utterance of the Lord they would camp” (יַחֲנוּ)].   יצוה: ×œ×©×•×Ÿ הווה, כמו (איוב א ×”) ×›×›×” יעשה איוב:
in order that [the Lord] bring: So would he command his sons, “Keep the way of the Lord in order that the Lord bring upon Abraham, etc.” It does not say “upon the house of Abraham” but “upon Abraham.” We learn from this that whoever raises a righteous son is considered as though he does not die. — [from Gen. Rabbah 49:4]   למען הביא: ×›×š הוא מצוה לבניו שמרו דרך ×”' כדי שיביא ×”' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר, אלא על אברהם, למדנו כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת:
20And the Lord said, "Since the cry of Sodom and Gomorrah has become great, and since their sin has become very grave,   כוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה זַֽעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַֽעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם ×›Ö´Ö¼Ö¥×™ כָֽבְדָ֖ה מְאֹֽד:
And the Lord said: to Abraham, for He did as He had said, that He would not conceal from him.   ויאמר ×”': ××œ אברהם, שעשה כאשר אמר שלא יכסה ממנו:
since [it] has become great: Wherever רָבָּה appears in Scripture, the accent is on the last syllable, on the “beth,” because they are translated: “great” , or “becoming great.” But this one has its accent on the first syllable, on the “resh,” because it is to be translated: “has already become great,” as I have explained regarding (above 15:17):“Now it came to pass that the sun had set (בָּאָה)” ; (Ruth 1:15):“Lo, your sister-in-law has returned (שָׁבָה) .”   ×›×™ רבה: ×›×œ רבה שבמקרא הטעם למטה בבי"ת, לפי שהן מתורגמין גדולה, או גדלה והולכת, אבל ×–×” טעמו למעלה ברי"ש, לפי שמתורגם גדלה כבר, כמו שפירשתי לעיל (טו ×™×–) ויהי השמש באה, (רות א טו) ×”× ×” שבה יבמתך:
21I will descend now and see, whether according to her cry, which has come to Me, they have done; [I will wreak] destruction [upon them]; and if not, I will know."   כאאֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַֽעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ | כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה:
I will descend now: This teaches judges that they should not decide capital punishment cases unless they see it [i.e., they must go to the site of the crime and investigate the matter.]- [Divrei David] Everything is as I explained in the chapter dealing with the dispersion (Tan. Noah 18). Another explanation: I will descend to the end of their deeds (to fathom the results thereof). - [Be’er Mayim Chayim]).   ארדה נא ואראה: ×œ×ž×“ לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכל כמו שפירשתי בפרשת הפלגה (לעיל יא ×–). דבר אחר ארדה נא לסוף מעשיהם:
whether according to her cry: [i.e., the cry] of the land.   הכצעקתה: ×©×œ מדינה:
which has come to Me, they have done: And [if] they remain in their state of rebellion, I will wreak destruction upon them, but if they do not remain in their state of rebellion, I will know what I will do, to punish them with suffering, but I will not destroy them. Similar to this we find elsewhere (Exod. 33:5): “But now, leave off your ornament from yourself, so that I may know what to do to you.” Therefore, there is a pause marked by the cantillation sign of a פְּסִיק between עָשׂוּ and כָּלָה, in order to separate one word from another. Our Sages, however, interpreted הַכְּצַעֲקָתָה to refer to the cry of a certain girl, whom they killed with an unusual death because she gave food to a poor man, as is delineated in [chapter] Chelek (Sanh. 109b).   הבאה אלי עשו: ×•×× עומדים במרדם כלה אני עושה בהם. ואם לא יעמדו במרדן, אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין ולא אכלה אותן. וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג ×”) ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך, ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה, כדי להפריד תיבה מחברתה. ורבותינו דרשו הכצעקתה, צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני, כמפורש בחלק (סנהדרין קט ב):
22And the men turned from there and went to Sodom, and Abraham was still standing before the Lord.   כבוַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּֽלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
And [the men] turned from there: from the place to which Abraham had escorted them.   ויפנו משם: ×ž×ž×§×•× שאברהם ליוום שם:
and Abraham was still standing, etc.: But is it not so that he did not go to stand before Him, but the Holy One, blessed be He, came to him and said to him (above verse 20): “Because the cry of Sodom and Gomorrah has become great, etc.,” and it should have been written here: “and the Lord was still standing beside Abraham?” But this is a scribal emendation (Gen. Rabbah 49:7).   ואברהם עודנו עומד לפני ×”': ×•×”לא לא הלך לעמוד לפניו אלא הקב"×” בא אצלו ואמר לו (פסוק ×›) זעקת סדום ועמורה ×›×™ רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תיקון סופרים הוא ×–×” (אשר הפכוהו ×–"ל לכתוב כן):
23And Abraham approached and said, "Will You even destroy the righteous with the wicked?   כגוַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע:
And Abraham approached and said: We find [the expression]“ approaching” for war (II Sam. 10:13): “And Joab drew forward, etc.” ; and “approaching” for placating (below 44:8): “And Judah approached him” ; and “approaching” for prayer (I Kings 18:36):“And Elijah the prophet came near.” For all these, Abraham approached: to speak harshly [i.e., when he requested justice], to placate, and to pray. — [from Gen. Rabbah 49:8]   ויגש אברהם: ×ž×¦×™× ×• הגשה למלחמה (ש"ב ×™ ×™×’) ויגש יואב וגו', הגשה לפיוס (להלן מד ×™×—) ויגש אליו יהודה, והגשה לתפלה (מלכים א' ×™×— לו) ויגש אליהו הנביא, ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות, ולפיוס ולתפלה:
Will You even destroy: Heb. הַאַף. Will You also destroy? And according to the translation of Onkelos, who rendered אַף as an expression of wrath, this is its interpretation: Will wrath entice You that You should destroy the righteous with the wicked?   האף תספה: ×”גם תספה. ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז, כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע:
24Perhaps there are fifty righteous men in the midst of the city; will You even destroy and not forgive the place for the sake of the fifty righteous men who are in its midst?   כדאוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹֽא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ:
Perhaps there are fifty righteous men: ten righteous men for each city, because there were five places. — [from Targum Jonathan]   אולי יש חמשים צדיקים: ×¢×©×¨×” צדיקים לכל כרך וכרך, ×›×™ חמשה מקומות יש:
25Far be it from You to do a thing such as this, to put to death the righteous with the wicked so that the righteous should be like the wicked. Far be it from You! Will the Judge of the entire earth not perform justice?"   כהחָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵֽעֲשׂ֣ת | כַּדָּבָ֣ר ×”Ö·×–Ö¶Ö¼Ö—×” לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּֽרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַֽעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט:
Far be it from You: And if You say that the righteous will not save the wicked, why should You kill the righteous?- [from Gen. Rabbah 49:8]   חלילה לך: ×•×× תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים:
Far be it from You: Heb. חָלִילָה. It is profane (חוּלִין) , [i.e., unfitting] for You. They will say, “So is His craft. He inundates everyone, righteous and wicked.” So You did to the Generation of the Flood and to the Generation of the Dispersion. — [from Tan. Vayera 8]   חלילה לך: ×—ולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה:
a thing such as this: Neither this nor anything similar to it. —   כדבר ×”×–×”: ×œ× הוא ולא כיוצא בו:
Far be it from You: for the World to Come. — [from Tan. Buber]   חלילה לך: ×œ×¢×•×œ× הבא:
Will the Judge of the entire earth: The “hey” of הֲשֹׁפֵט is vowelized with a “chataf pattach,” as an expression of wonder: Will He Who judges not perform true justice?!   השופט כל הארץ: × ×§×•×“ בחטף פת"×— ×”"א של השופט לשון תמיה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת:
26And the Lord said, "If I find in Sodom fifty righteous men within the city, I will forgive the entire place for their sake."   כווַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּֽעֲבוּרָֽם:
"If I find in Sodom, etc., the entire place”: [Sodom refers to] all the cities, but because Sodom was the metropolis and the most important of them all, Scripture ascribes [the fifty righteous men] to it.   אם אמצא בסדום וגו' לכל המקום: ×œ×›×œ הכרכים, לפי שסדום היתה מטרפולין וחשובה מכולם תלה בה הכתוב:
27And Abraham answered and said, "Behold now I have commenced to speak to the Lord, although I am dust and ashes.   כזוַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָֽנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר:
although I am dust and ashes: I was already fit to be dust at the hands of the kings and ashes at the hands of Nimrod, were it not for Your mercies that stood by me.   ואנכי עפר ואפר: ×•×›×‘ר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי:
28Perhaps the fifty righteous men will be missing five. Will You destroy the entire city because of five?" And He said, "I will not destroy if I find there forty-five."   כחאוּלַ֠י יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּֽחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַֽחֲמִשָּֽׁה:
Will You destroy because of five: Will there not be nine for each city? And You, the Righteous One of the world, will be counted with them. — [from Gen. Rabbah 49:9]   התשחית בחמשה: ×•×”לא הן תשעה לכל כרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם:
29And he continued further to speak to Him, and he said, "Perhaps forty will be found there." And He said, "I will not do it for the sake of the forty."   כטוַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּֽעֲב֖וּר הָֽאַרְבָּעִֽים:
Perhaps forty will be found there: And four cities will be saved, and so thirty will save three of them, or twenty will save two of them, or ten will save one of them. — [from Zohar, vol. 1, omissions, 255b]   אולי ימצאון שם ארבעים: ×•×™×ž×œ×˜×• ארבעה הכרכים, וכן שלשים יצילו שלשה מהם או עשרים יצילו שנים מהם או עשרה יצילו אחד מהם:
30And he said, "Please, let the Lord's wrath not be kindled, and I will speak. Perhaps thirty will be found there." And He said, "I will not do it if I find thirty there."   לוַ֠יֹּ֠אמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלשִׁ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלשִֽׁים:
31And he said, "Behold now I have desired to speak to the Lord, perhaps twenty will be found there." And He said, "I will not destroy for the sake of the twenty."   לאוַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים:
Behold now I have desired: Heb. הוֹאַלְתִּי. I have desired, as in (Exod. 2:21):“And Moses was willing (וַיוֹאֶל) .”   הואלתי: ×¨×¦×™×ª×™ כמו (שמות ב כא) ויואל משה:
32And he said, "Please, let the Lord's wrath not be kindled, and I will speak yet this time, perhaps ten will be found there." And He said, "I will not destroy for the sake of the ten."   לבוַ֠יֹּ֠אמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֲשָׂרָֽה:
perhaps ten will be found there: For fewer [than ten] he did not ask. He said, “In the Generation of the Flood, there were eight: Noah and his sons, and their wives, but they did not save their generation.” And for nine, together with counting [God] he had already asked, but did not find.   אולי ימצאון שם עשרה: ×¢×œ פחות לא בקש. אמר דור המבול היו שמונה, × ×— ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא:
33And the Lord departed when He finished speaking to Abraham, and Abraham returned to his place.   לגוַיֵּ֣לֶךְ יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:
And the Lord departed, etc.: Since the defender was silent, the Judge left.   וילך ×”' וגו': ×›×™×•×Ÿ שנשתתק הסניגור הלך לו הדיין:
and Abraham returned to his place: The Judge left, the defender left, and the prosecutor is accusing. Therefore: “And the two angels came to Sodom,” to destroy (Gen. Rabbah 49:14). One to destroy Sodom and one to save Lot, and he [the latter] is the same one who came to heal Abraham, but the third one, who came to announce [Isaac’s birth] to Sarah, since he had performed his mission, he departed (Tan. Vayera 8).   ואברהם שב למקומו: × ×¡×ª×œ×§ הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג, ולפיכך (יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה [בערב] להשחית. אחד להשחית את סדום ואחד להציל את לוט, והוא אותו שבא לרפאות את אברהם. והשלישי שבא לבשר את שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו:

Bereishit - Genesis - Chapter 21

« Previous

Chapter 20

Next »

Chapter 22

RASHI:

ShowHide

SHOW CONTENT IN:

BothEnglishHebrew

1And the Lord remembered Sarah as He had said, and the Lord did to Sarah as He had spoken.   אוַֽיהֹוָ֛ה פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
And the Lord remembered Sarah, etc.: (B.K 92a) This section was placed next to [the preceding section] to teach you that whoever begs for mercy for his friend, when he needs the same thing, he is answered first, for it is said (verse 17) “And Abraham prayed, etc.,” and immediately following it, “And the Lord remembered Sarah,” i.e., He had already remembered her before He healed Abimelech. —   וה' פקד את שרה וגו': ×¡×ž×š פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא × ×¢× ×” תחילה, שנאמר (לעיל ×› ×™×–) ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך:
remembered Sarah as He had said: Concerning [the promise of] conception. —   פקד את שרה כאשר אמר: ×‘הריון:
as He had spoken: Concerning [the promise of] birth. Now where is [the expression] “saying” and where is [the expression] “speaking” ? “Saying” (אִמִירה) is mentioned (above 17:19):“And God said (וַיֹאמֶר) : Indeed, your wife Sarah, etc…”“Speaking” (דִבוּר) [is mentioned] (above 15:1):“The word of (דְבַר) the Lord came to Abram,” in the Covenant Between the Parts, where it is stated (ibid. 4):“This one [Eliezer] will not inherit you, etc.” and He brought forth the heir from Sarah.   כאשר דבר: ×‘לידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור, אמירה (לעיל ×™×– יט) ויאמר א-להים אבל שרה אשתך וגו', דבור (שם טו א) ×”×™×” דבר ×”' אל אברם, בברית בין הבתרים, ושם נאמר (שם ד) לא יירשך ×–×” וגו', והביא היורש משרה:
and the Lord did to Sarah as He had spoken: to Abraham.   ויעש ×”' לשרה כאשר דבר: ×œ××‘רהם:
2And Sarah conceived and bore a son to Abraham in his old age, at the time of which God had spoken to him.   בוַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:
at the time of which [He] had spoken: Rabbi Yudan and Rabbi Chama dispute. Rabbi Yudan says: This teaches us that he was born after nine months, so that it should not be said that he was [conceived] in Abimelech’s household, and Rabbi Chama says: After seven months. — [from Gen. Rabbah 53:6]   למועד אשר דבר: ×¨' יודן ורבי חמא. רבי יודן אומר מלמד שנולד לט' חדשים שלא יאמרו מביתו של אבימלך הוא ור' חמא אומר לשבעה חדשים:
at the time of which God had spoken: Heb. אֹתוֹ. [Onkelos and Jonathan render:] דְמַלֵיל יָתֵי, i.e., the time that He had spoken and fixed, when he [the angel] said to him (18:14):“At the appointed time, I will return to you.” He made a scratch on the wall, and said to him,“ When the sun reaches this scratch next year, she will give birth.” - [from Tan. Buber, Vayera 36]   למועד אשר דבר אתו: ×“מליל יתיה. את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו (לעיל ×™×— יד) למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד:  
in his old age: ×œÖ´×–ְקֻנָיו means that his [Isaac’s] facial features were like his. — [from Gen. Rabbah 53:6]   לזקוניו: ×©×”×™×” זיו אקונין שלו דומה לו: 
3And Abraham named his son who had been born to him, whom Sarah had borne to him, Isaac.   גוַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־שֶׁם־בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד־ל֛וֹ אֲשֶׁר־יָֽלְדָה־לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק:
4And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him.   דוַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:
5And Abraham was a hundred years old, when his son Isaac was born to him.   הוְאַבְרָהָ֖ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ:
6And Sarah said, "God has made joy for me; whoever hears will rejoice over me."   ווַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצֲחַק־לִֽי:
will rejoice over me: Heb. יִצְחַק will rejoice for me (Targum Onkelos). And the Midrashic interpretation (Gen. Rabbah 53:8) is: Many barren women were remembered with her; many sick people were healed on that very day; many prayers were answered with hers, and there was much joy in the world.   יצחק לי: ×™×©×ž×— עלי. ומדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק ×”×™×” בעולם:
7And she said, "Who would have said to Abraham that Sarah would nurse children, for I have borne a son to his old age!"   זוַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו:
Who would have said to Abraham: An expression of praise and esteem, as in (Isa. 41:4): “Who has wrought and done?” ; (ibid. 40:26):“Who has created these?” See what He is and Who He is (and how great He is), He Who keeps His promise! The Holy One, blessed be He, promises and does. — [based on Targum Onkelos]   מי מלל לאברהם: ×œ×©×•×Ÿ שבח וחשיבות, ראו מי הוא ומה הוא, שומר הבטחתו, הקב"×” מבטיח ועושה:
said: Heb. מִלֵל. Scripture uses an unusual word and does not say דִבֶּר because its numerical value [of מִלֵל] is 100, i.e., at the end of one hundred [years] of Abraham. — [from Gen. Rabbah 53:3]   מלל: ×©×™× ×” הכתוב ולא אמר דבר, גימטריה שלו מאה, כלומר לסוף מאה לאברהם:
Sarah would nurse children: Why is “children” in the plural? On the day of the feast, the princesses brought their children with them, and she nursed them, for they were saying,“Sarah did not give birth, but brought in a foundling from the street.” - [from B.M. 87a] See above 17:16.   היניקה בנים שרה: ×•×ž×”ו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק:
8And the child grew and was weaned, and Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned.   חוַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת־יִצְחָֽק:
and was weaned: At the end of twenty-four months. — [from Gen. Rabbah 53:10, Keth. 60a]   ויגמל: ×œ×¡×•×£ עשרים וארבע חדש:
a great feast: for all the prominent people of the generation were there: Shem, Eber, and Abimelech. — [from Tan. Buber, Vayishlach 23] Cf. Gen. Rabbah 53:10.   משתה גדול: ×©×”יו שם גדולי הדור, שם ועבר ואבימלך:
9And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne to Abraham, making merry.   טוַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק:
making merry: Heb. מְצַחֵק. An expression of idolatry, as it is said (Exod. 32:6):“and they rose up to make merry” (לְצַחֵק) . Another explanation: An expression of illicit sexual relations, as it is said (below 39:17):“to mock (לְצַחֶק) me.” Another explanation: An expression of murder, as it is said (II Sam. 2:14):“Let the boys get up now and sport (וַיִשַׂחֲקוּ) before us, etc.” - [from Gen. Rabbah 53:11]   מצחק: ×œ×©×•×Ÿ עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט ×™×–) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו':
10And Sarah said to Abraham, "Drive out this handmaid and her son, for the son of this handmaid shall not inherit with my son, with Isaac."   יוַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ ×›Ö´Ö¼Ö£×™ לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק:
with my son, etc.: From Sarah’s reply, “For the son of this handmaid shall not inherit with my son,” you learn that he would quarrel with Isaac regarding the inheritance and say,“ I am the firstborn and should take two portions,” and they would go out to the field, and he would take his bow and shoot arrows at him, as it is said (Prov. 26:18f.): “Like one who wearies himself shooting firebrands, etc. and says: Am I not joking?” - [from above source]   עם בני וגו': ×ž×ª×©×•×‘ת שרה ×›×™ לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כדאת אמר (משלי כו ×™×— - יט) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני:
with my son, with Isaac: (Gen. Rabbah 53:11) Just because he is my son, even if he were not as deserving as Isaac, or [if he were] as deserving as Isaac, even if he were not my son, this one [Ishmael] does not deserve to inherit with him. How much more so [does he not deserve to inherit] with my son, with Isaac, who has both qualities!-   עם בני עם יצחק: ×ž×›×™×•×Ÿ שהוא בני אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אם אינו בני, אין ×–×” כדאי לירש עמו, קל וחומר עם בני עם יצחק ששתיהן בו:
11But the matter greatly displeased Abraham, concerning his son.   יאוַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ:
concerning his son: Because he heard that he had fallen to wicked ways (Tan. Shemoth 1). According to its simple meaning, however, [it means] because she told him to send him away.   על אודות בנו: ×©×©×ž×¢ שיצא לתרבות רעה. ופשוטו על שאמרה לו לשלחו:
12And God said to Abraham, "Be not displeased concerning the lad and concerning your handmaid; whatever Sarah tells you, hearken to her voice, for in Isaac will be called your seed.   יבוַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ ×›Ö´Ö¼Ö£×™ בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:
hearken to her voice: (to the voice of the holy spirit within her.) We learn from here that Abraham was inferior to Sarah in prophecy. — [from Exod. Rabbah 1:1, Tan. Shemoth 1]   שמע בקולה: ×œ×ž×“נו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:
13But also the son of the handmaid I will make into a nation, because he is your seed."   יגוְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ ×›Ö´Ö¼Ö¥×™ זַרְעֲךָ֖ הֽוּא:
14And Abraham arose early in the morning, and he took bread and a leather pouch of water, and he gave [them] to Hagar, he placed [them] on her shoulder, and the child, and he sent her away; and she went and wandered in the desert of Beer sheba.   ידוַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם | בַּבֹּ֡קֶר וַיִּקַּח־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
bread and a leather pouch of water: But not silver and gold, because he hated him for falling to evil ways. — [from Tan. Shemoth 1]   לחם וחמת מים: ×•×œ× כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה:
and the child: (Gen. Rabbah 53:13) He also placed the child on her shoulder, because Sarah had cast an evil eye upon him, and he was seized by a fever so that he could not walk on his feet.   ואת הילד: ××£ הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו:
and she went and wandered: She reverted to the idols of her father’s house. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 30]   ותלך ותתע: ×—זרה לגלולי בית אביה:
15And the water was depleted from the leather pouch, and she cast the child under one of the bushes.   טווַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם:
And the water was depleted: Because sick people habitually drink great amounts. — [from Gen. Rabbah 53:13]   ויכלו המים: ×œ×¤×™ שדרך חולים לשתות הרבה:
16And she went and sat down from afar, at about the distance of two bowshots, for she said, "Let me not see the child's death." And she sat from afar, and she raised her voice and wept.   טזוַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַֽחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת ×›Ö´Ö¼Ö£×™ אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ:
from afar: Heb. מִנֶגֶד, from afar. — [from Gen. Rabbah 53:13]   מנגד: ×ž×¨×—וק:
the distance of two bowshots: As far as two bowshots, and it is an expression of shooting an arrow. [It is used so] in the language of the Mishnah (Yev. 90b, Sanh. 46a):“who cohabited (הֵטִיח) with his wife,” because the semen shoots like an arrow. Now if you ask: it should have been כִּמְטַחֵי קֶשֶׁת, [I will answer you that] it is grammatically correct to insert a “vav” here, as in (Song 2:14):“in the clefts of (בְּחַגְוָי) the rock,” from the [same] root as (Isa. 19:17):“And the land of Judah will be to Egypt for a breach (לְחָגָא) ,” and from the [same] root as (Ps. 107:27):“They reeled (יָחוֹגוּ) and staggered like a drunkard.” Similarly (ibid. 65:6):“the ends of (קַצְוָי) the earth,” being derived from קָצֶה (end).   כמטחוי קשת: ×›×©×ª×™ טיחות והוא לשון יריית ×—×¥, בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה ×›×—×¥. ואם תאמר ×”×™×” לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הוי"ו ליכנס לכאן, כמו (שה"ש ב יד) בחגוי הסלע, מגזרת (ישעיה יט ×™×–) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא, ומגזרת (תהלים קז ×›×–) יחוגו וינועו כשכור, וכן (שם סה ו) קצוי ארץ, מגזרת קצה:
And she sat from afar: When he drew near death, she went further away.   ותשב מנגד: ×›×™×•×Ÿ שקרב למות הוסיפה להתרחק:
17And God heard the lad's voice, and an angel of God called to Hagar from heaven, and said to her, "What is troubling you, Hagar? Fear not, for God has heard the lad's voice in the place where he is.   יזוַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים | אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם:
the lad’s voice: From here [we learn] that the sick person’s prayer is more effective than the prayer of others on his behalf, and is the first to be accepted. — [from Gen. Rabbah 53:14]   את קול הנער: ×ž×›××Ÿ שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל:
where he is: According to the deeds that he does now he is judged and not according to what he is destined to do (Rosh Hashanah 16b). For the ministering angels were accusing and saying,“ O Lord of the Universe, for one who is destined to kill Your children with thirst, You are bringing up a well?!” And He answered them, “What is he now, righteous or wicked?” They replied, “Righteous.” He said to them, “According to his present deeds I judge him” (Gen. Rabbah 53:14). And that is the meaning of “where he is.” Now where did he kill the Israelites with thirst? When Nebuchadnezzar exiled them, as it is stated (Isa. 21: 13f.): “The harsh prophecy concerning Arabia, etc. Toward the thirsty bring ye water, etc.” When they led them beside the Arabs, the Israelites said to their captors, “Please lead us beside the children of our uncle Ishmael, and they will have mercy on us,” as it is stated:“the caravans of the Dedanites.” Do not read דְדָנִים (Dedanites) but דְוֹדִים (uncles). And these [Ishmaelites] went forth toward them and brought them salted meat and fish and inflated skins. The Israelites thought that they were full of water, but when one would place it into one’s mouth and open it, the air would enter his body and he would die (Tan. Yithro 5).   באשר הוא שם: ×œ×¤×™ מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר (ישעיה כא ×™×’ - יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר (שם שם) אורחות דודנים [אל תקרי דודנים אלא דודים] ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת:  
18Rise, pick up the lad and grasp your hand upon him, for I shall make him into a great nation."   יחק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַֽחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ:
19And God opened her eyes, and she saw a well of water, and she went and filled the pouch with water and gave the lad to drink.   יטוַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֨מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר:
20And God was with the lad, and he grew, and he dwelt in the desert, and he became an archer.   כוַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת:
..and he became an archer: Heb. רֹבֶה קַשָׁת, one who shoots arrows with a bow.   רובה קשת: ×™×•×¨×” חצים בקשת:
Heb. קַשָׁת: [He is so designated] because of his occupation, like חַמָר, donkey driver, גַמָל, camel driver, צַיָד, hunter. Therefore, the “shin” is punctuated with a “dagesh.” He would dwell in the desert and waylay the passers-by. That is what is meant by (above 16: 12): “his hand will be upon all, etc.”   קשת: ×¢×œ שם האומנות כמו חמר, גמל, ציד לפיכך השי"ן מודגשת. ×”×™×” יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר (לעיל טז יב) ידו בכל וגו':
21And he dwelt in the desert of Paran, and his mother took for him a wife from the land of Egypt.   כאוַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּקַּח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
from the land of Egypt: from the place where she grew up, as it is stated (above 16:1): “and she had an Egyptian handmaid, etc.” That is what people say, “Throw a stick into the air, and it will land on its place of origin (the ground).” - [from Gen. Rabbah 53:15]   מארץ מצרים: ×ž×ž×§×•× גדוליה, שנאמר (שם א) ולה שפחה מצרית וגו'. היינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא, אעיקריה קאי:
22Now it came to pass at that time, that Abimelech and Phicol his general said to Abraham, saying, "God is with you in all that you do.   כבוַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה:
God is with you: Because they saw that he had come out of the region of Sodom unscathed, and that he had fought with the kings and they fell into his hand, and that his wife was remembered [with a child] in his old age. — [from Gen. Rabbah 54:2]   א-להים עמך: ×œ×¤×™ שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו:
23And now, swear to me here by God, that you will not lie to me or to my son or to my grandson; according to the kindness that I have done with you, you shall do with me, and with the land wherein you have sojourned."   כגוְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ ×”ÖµÖ”× Ö¸Ö¼×” אִם־תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר־עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ:
or to my son or to my grandson: Thus far is a father’s compassion for his son. — [from Gen. Rabbah 54:2]   ולניני ולנכדי: ×¢×“ כאן רחמי האב על הבן:
according to the kindness that I have done with you, you shall do with me: when I said to you (above 20:15):“Here is my land before you.” - [from Gen. Rabbah 54:2]   כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי: ×©××ž×¨×ª×™ לך (לעיל ×› טו) ×”× ×” ארצי לפניך:
24And Abraham said, "I will swear."   כדוַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָֽנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ:
25And Abraham contended with Abimelech about the well of water that the servants of Abimelech had forcibly seized.   כהוְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּֽזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ:
And Abraham contended with Abimelech: Heb. הוֹכִיח ַאֶת. He disputed with him concerning this. — [from Targum Jonathan]   והוכח: × ×ª×•×›×— עמו על כך:   
26And Abimelech said, "I do not know who did this thing, neither did you tell me, nor did I hear [of it] until today. "   כווַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר ×”Ö·×–Ö¶Ö¼Ö‘×” וְגַם־אַתָּ֞ה לֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָֽנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם:
27And Abraham took flocks and cattle, and gave them to Abimelech, and they both formed a covenant.   כזוַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַֽאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית:
28And Abraham placed seven ewe lambs by themselves.   כחוַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת־שֶׁ֛בַע כִּבְשׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן:
29And Abimelech said to Abraham, "What are these seven ewe lambs, which you have placed by themselves?"   כטוַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה ×”ÖµÖ—× Ö¸Ö¼×” שֶׁ֤בַע כְּבָשׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה:
30And he said, "For these seven ewe lambs you shall take from my hand, in order that it be to me for a witness that I dug this well."   לוַיֹּ֕אמֶר ×›Ö´Ö¼Öš×™ אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּֽעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה ×›Ö´Ö¼Ö¥×™ חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת:
in order that it be to me: [In order that] this [be for me].   בעבור תהיה לי: ×–את:
for a witness: Heb. לְעֵדָה, an expression of testimony in the feminine form, like (below 31:52):“and the monument is a witness (וְעֵדָה).”   לעדה: ×œ×©×•×Ÿ עדות של נקבה, כמו (להלן לא נב) ועדה המצבה:
that I dug this well: Abimelech’s shepherds were contending about it and saying,“ We dug it.” They agreed among themselves that whoever would appear beside the well and the water would rise toward him-it [the well] was his. And they [the waters] rose toward Abraham.   ×›×™ חפרתי את הבאר: ×ž×¨×™×‘ים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה, אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא, ועלו לקראת אברהם:  
31Therefore, he named that place Beer sheba, for there they both swore.   לאעַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע ×›Ö´Ö¼Ö›×™ שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם:
32And they formed a covenant in Beer-sheba, and Abimelech and Phicol his general arose, and they returned to the land of the Philistines.   לבוַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים:
33And he planted an eishel in Beer-Sheba, and he called there in the name of the Lord, the God of the world.   לגוַיִּטַּ֥ע אֵ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם:
an eishel: Heb. אֵשֶׁל [There is a dispute between] Rav and Samuel. One says that it was an orchard from which to bring fruits for the guests at the meal, and one says that it was an inn for lodging, in which there were all sorts of fruits. We find the expression of planting (נְטִיעָה) used in conjunction with tents, as it is written (Dan. 11:45):“And he will pitch (וְיִטַע) his palatial tents.” - [from Sotah 10a, Gen. Rabbah 54:6]   אשל: ×¨×‘ ושמואל, חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות. ומצינו לשון נטיעה באהלים, שנאמר (דניאל יא מה) ויטע אהלי אפדנו:
and he called there, etc: By means of that “eishel” , the name of the Holy One, blessed be He, was called “God of the whole world.” After they would eat and drink, he would say to them, “Bless the One of Whose [food] you have eaten. Do you think that you have eaten of my [food]? [You have eaten of the food] of the One Who spoke and the world came into being!” - [from Sotah 10a, Gen. Rabbah 54:6]   ויקרא שם וגו': ×¢×œ ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"×” אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם:
34And Abraham dwelt in the land of the Philistines for many days.   לדוַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים:
for many days: more than those in Hebron. In Hebron he spent twenty-five years, and here twenty-six. For he was seventy-five years old when he left Haran. That year, (above 13:18): “and he came, and he dwelt in the plain of Mamre [in Hebron].” For we do not find prior to this that he settled anywhere but there, for everywhere, he was a wayfarer, camping and continually traveling, as it is stated (ibid. 12:6): “And Abram passed” ; (ibid. verse 8): “And he moved from there” ; (ibid. verse 10): “And there was a famine in the land, and Abram descended to Egypt.” In Egypt he spent only three months, because Pharaoh sent him away. Immediately, (ibid. 13:3): “And he went on his journeys” until (ibid. verse 18): “and he came, and he dwelt in the plain of Mamre, which is in Hebron.” There he dwelt until Sodom was overturned. Immediately, (ibid. 20:1): “Abraham traveled from there,” because of the disgrace caused by Lot, and he came to the land of the Philistines. He was ninety-nine years old, for on the third day of his circumcision, the angels came to him. This totals twenty-five years [from the year he left his father’s house and settled in Hebron until he came to the land of the Philistines]. It is written here [that he lived in the land of the Philistines]“many days” [meaning] more than the preceding [days in Hebron]. Scripture does not come to obscure but to clarify, for if they [the days in the land of the Philistines] exceeded [the days in Hebron] by two years or more, it would have stated so plainly. You must conclude that they did not exceed them by more than one year, hence twenty-six years [in the land of the Philistines]. He immediately left there and returned to Hebron, and that year preceded the binding of Isaac by twelve years. So it is explained in Seder Olam (ch. 1).   ימים רבים: ×ž×¨×•×‘ים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשרים ושש. שהרי בן שבעים וחמש שנה ×”×™×” בצאתו מחרן, אותה שנה (לעיל ×™×’ ×™×—) ויבא וישב באלוני ממרא, שלא מצינו קודם לכן שנתיישב אלא שם, שבכל מקומותיו ×”×™×” כאורח חונה ונוסע והולך, שנאמר (שם יב ו) ויעבור אברם, (שם ×—) ויעתק משם, (שם ×™) ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים שהרי שלחו פרעה, מיד (שם ×™×’ ×’) וילך למסעיו, עד (לעיל ×™×’ ×™×—) ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד (שם ×› א) ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים, ובן תשעים ותשע שנה ×”×™×”, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי עשרים וחמש שנה וכאן כתיב ימים רבים, מרובים על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ואם היו מרובים עליהם שתי שנים או יותר ×”×™×” מפרשם, ועל כרחך אינם יתירים יותר משנה הרי עשרים ושש שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקידתו של יצחק שתים עשרה שנים, כך שנויה בסדר עולם (פרק א):