Info Center > Scripture Lesson >
Chewing The Cud: Genesis Chapter 8

Bereishit - Genesis - Chapter 8

« Previous

Chapter 7

Next »

Chapter 9

RASHI:

ShowHide

SHOW CONTENT IN:

BothEnglishHebrew

1And God remembered Noah and all the beasts and all the cattle that were with him in the ark, and God caused a spirit to pass over the earth, and the waters subsided.   אוַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּֽעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֨וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם:
And God remembered: Heb. אֱלֹהִים. This name represents the Divine Standard of Justice, which was converted to the Divine Standard of Mercy through the prayer of the righteous. But the wickedness of the wicked converts the Divine Standard of Mercy to the Divine Standard of Justice, as it is said: (above 6:5ff.): “And the Lord (×™-×”-ו-×”) saw that the evil of man was great, etc. And the Lord (×™-×”-ו-×”) said, ‘I will blot out, etc.’” although that name is the name of the Divine Standard of Mercy. — [Gen. Rabbah 33:3, Succah 14a. That Noah prayed in the ark appears in Tan. Noach 11, Aggadath Bereishith 7:3, Sefer Hayashar].   ויזכור א-להים: ×–×” השם מדת הדין הוא, ונהפכה למדת רחמים על ידי תפלת הצדיקים, ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין, שנאמר (בראשית ו ×”) וירא ×”' ×›×™ רבה רעת האדם וגו' ויאמר ×”' אמחה, והוא שם מדת רחמים:
And God remembered Noah, etc.: What did He remember regarding the animals? The merit that they did not corrupt their way before this [the Flood], and that they did not copulate in the ark. — [Tan. Buber Noach 11, Yer. Ta’an. 1:6]   ויזכור א-להים את × ×— וגו': ×ž×” זכר להם לבהמות, זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתיבה:
and God caused a spirit to pass: A spirit of consolation and calm passed before Him. — [Targum Jonathan and Yerushalmi]   ויעבר א-להים רוח: ×¨×•×— תנחומין והנחה עברה לפניו:
over the earth: Concerning [events on] the earth.   על הארץ: ×¢×œ עסקי הארץ:
and the waters subsided: Heb. וַיָּשֹׁכּוּ, like (Esther 2:1): “when the king’s fury subsided (כְּשֹׁךְ),” an expression of the calming of anger. — [from Tan. Buber Noach 12]   וישכו: ×›×ž×• (אסתר ב א) כשוך חמת המלך לשון הנחת חמה:
2And the springs of the deep were closed, and the windows of the heavens, and the rain from the heavens was withheld.   בוַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
And the springs…were closed: When they were opened, it was written (7: 11): “all the springs,” but here,“all” is not written, because some of them remained [open], those that were necessary for the world, such as the hot springs of Tiberias and the like. — [Gen. Rabbah 33:4]   ויסכרו מעינות: ×›×©× ×¤×ª×—ו כתיב (×– יא) כל מעינות, וכאן אין כתיב כל, לפי שנשתיירו מהם אותן שיש בהם צורך לעולם, כגון חמי טבריא וכיוצא בהם:
was withheld: Heb. וַיִכָּלֵא, and it was withheld, like (Ps. 40:12):“You will not withhold (תִכְלָא) Your mercies” ; (Gen. 23:6):“[None of us] will withhold (יִכְלֶה) from you.”   ויכלא: ×•×™×ž× ×¢, כמו (תהלים מ יב) לא תכלא רחמיך, (בראשית ×›×’ ו) לא יכלה ממך:
3And the waters receded off the earth more and more, and the water diminished at the end of a hundred and fifty days.   גוַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:
at the end of a hundred and fifty days: they commenced to diminish, and that was on the first of Sivan. How so? On the twenty-seventh of Kislev, the rains stopped, leaving three days in Kislev and twenty-nine in Teveth, making a total of thirty-two days, and Shevat, Adar, Nissan, and Iyar total one hundred and eighteen [days], making a grand total of one hundred fifty [days]. — [Seder Olam ch. 4]   מקצה חמשים ומאת יום: ×”תחילו לחסור, והוא אחד בסיון. כיצד בעשרים ושבעה בכסליו פסקו הגשמים הרי שלשה מכסליו ועשרים ותשעה מטבת הרי שלושים ושתים, ושבט ואדר וניסן ואייר מאה ושמונה עשר הרי מאה וחמשים:
4And the ark came to rest in the seventh month, on the seventeenth day of the month, on the mountains of Ararat.   דוַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט:
in the seventh month: Sivan, which is the seventh counting from Kislev, in which the rains stopped. — [from aforementioned source]   בחדש השביעי: ×¡×™×•×Ÿ והוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים:
on the seventeenth day: From here you learn that the ark was submerged in the water eleven cubits, for it is written: (verse 5) “ In the tenth [month], on the first of the month, the mountain peaks appeared.” That is [the month of] Av, which is the tenth month counting from Marcheshvan, when the rains fell, and they were fifteen cubits higher than the mountains. They diminished from the first of Sivan until the first of Av fifteen cubits in sixty days, at the rate of a cubit in four days. The result is that on the sixteenth of Sivan they had diminished only four cubits, and the ark came to rest on the next day. You learn [from here] that it was submerged eleven cubits in the waters [which were] above the mountain peaks. — [from aforementioned source]   בשבעה עשר יום: ×ž×›××Ÿ אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים אחת עשרה אמה, שהרי כתיב (פסוק ×”) בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים, ×–×” אב שהוא עשירי (למרחשון) לירידת גשמים והם היו גבוהים על ההרים חמש עשרה אמה וחסרו מיום אחד בסיון עד אחד באב חמש עשרה אמה לששים יום, הרי אמה לארבעה ימים, נמצא שבששה עשר בסיון לא חסרו אלא ארבע אמות, ונחה התיבה ליום המחרת, למדת שהיתה משוקעת אחת עשרה אמה במים שעל ראשי ההרים:
5And the waters constantly diminished until the tenth month; in the tenth [month], on the first of the month, the mountain peaks appeared.   הוְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים:
in the tenth [month], etc., the mountain peaks appeared: This refers to Av, which is the tenth [month] from Marcheshvan, when the rain commenced. Now if you say that it refers to Elul, which is the tenth [month] from Kislev, when the rain stopped, just as you say: “in the seventh month,” refers to Sivan, which is the seventh [month] after the cessation [of the rain]; [I will tell you that] it is impossible to say this. You must admit [that] the seventh month can be counted only from the time that the rain stopped, because there did not end the forty days of the rains and the one hundred fifty days when the water gained strength, until the first of Sivan. And if you say that it refers to the seventh [month] from the [beginning of the] rain, it would not come out to be Sivan. The tenth [month] can be counted only from the time the rain commenced to fall, for if you say [that it is counted] from the time when the rain stopped, which is Elul, you would not understand (verse 13): “In the first [month], on the first [day] of the month, the waters dried up from upon the earth,” for at the end of the forty days, when the mountain peaks appeared, he sent forth the raven, and he waited twenty-one days with sending the dove, totalling sixty days from the time the mountain peaks appeared until the surface of the earth dried. and if you say that they appeared in Elul, it would mean that they dried up in Marcheshvan. Scripture, however, calls it the first [month] and that can refer only to Tishri, which is the first [month] from the creation of the world, and according to Rabbi Joshua, it is Nissan.   בעשירי נראו ראשי ההרים: ×–×” אב, שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם. ואם תאמר הוא אלול ועשירי לכסליו שפסק הגשם, כשם שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה. אי אפשר לומר כן, על כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה, שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון, ואם אתה אומר שביעי לירידה אין ×–×” סיון והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול, אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, שהרי מקץ ארבעים משנראו ראשי ההרים שלח את העורב, ועשרים ואחד יום הוחיל בשליחות היונה, הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה, ואם תאמר באלול נראו, נמצא שחרבו במרחשון, והוא קורא אותו ראשון ואין ×–×” אלא תשרי, שהוא ראשון לבריאת עולם, ולרבי יהושע הוא ניסן:
6And it came to pass at the end of forty days, that Noah opened the window of the ark that he had made.   ווַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח × Ö¹Ö”×—Ö· אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:
at the end of forty days: since the mountain peaks appeared.   מקץ ארבעים יום: ×ž×©× ×¨××• ראשי ההרים:
the window of the ark that he had made: for light, and this is not the opening of the ark, which was made for going in and out.   את חלון התיבה אשר עשה: ×œ×¦×”ר, ולא ×–×” פתח התיבה העשוי לביאה ויציאה:
7And he sent forth the raven, and it went out, back and forth until the waters dried up off the earth.   זוַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְב֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:
and it went out, back and forth: Going and encircling around the ark, but it did not go to fulfill its errand because it [the raven] suspected him [Noah] concerning its mate, as we find in the Aggadah of [chapter] “Chelek.” - [from Sanh. 108b]   יצוא ושוב: ×”ולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו שהיה חושדו על בת זוגו, כמו ששנינו באגדת חלק (סנהדרין קח ב):
until the waters dried up: The simple explanation is its apparent meaning, but the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 33:5) [explains that] the raven was destined for another errand during the lack of rain in the time of Elijah, as it is said (I Kings 17:6): “and the ravens brought him bread and meat.”   עד יבשת המים: ×¤×©×•×˜×• כמשמעו. אבל מדרש אגדה מוכן ×”×™×” העורב לשליחות אחרת בעצירת גשמים בימי אליהו, שנאמר (מלכים א' ×™×– ו) והעורבים מביאים לו לחם ובשר:
8And he sent forth the dove from with him, to see whether the waters had abated from upon the surface of the earth.   חוַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵֽאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
And he sent forth the dove: seven days later, for it is written: “And he waited again another seven days.” From this general statement you learn that the first time too he waited seven days. — [Gen. Rabbah 33:6]   וישלח את היונה: ×œ×¡×•×£ שבעה ימים שהרי כתיב ויחל עוד שבעה ימים אחרים, מכלל ×–×” אתה למד שאף בראשונה הוחיל שבעה ימים:
And he sent forth: Heb. וַיְשַׁלַּח. This is not an expression of sending on a mission, but an expression of sending away. He sent it forth to go on its way, and thereby he would see whether the waters had abated, for if it would find a resting place, it would not return to him.   וישלח: ××™×Ÿ ×–×” לשון שליחות אלא לשון שלוח, שלחה ללכת לדרכה, ובזו יראה אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו:
9But the dove found no resting place for the sole of its foot; so it returned to him to the ark because there was water upon the entire surface of the earth; so he stretched forth his hand and took it, and he brought it to him to the ark.   טוְלֹא־מָֽצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה:
10And he waited again another seven days, and he again sent forth the dove from the ark.   יוַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה:
And he waited: Heb. וַיָּחֶל, an expression of waiting, and so (Job 29:21): “They listened to me and waited (וְיִחֵלּוּ),” and there are many such instances in Scripture.   ויחל: ×œ×©×•×Ÿ המתנה, וכן (איוב כט כא) לי שמעו ויחלו, והרבה יש במקרא:
11And the dove returned to him at eventide, and behold it had plucked an olive leaf in its mouth; so Noah knew that the water had abated from upon the earth.   יאוַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע × Ö¹Ö”×—Ö· כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:
it had plucked…in its mouth: Heb. טָרָף, lit. he had plucked. [Rashi interprets טָרָף as a verb in the masculine form. According to his reading, there would be an inconsistency in the verse: “He had plucked an olive leaf in her mouth,” because the subject (which is masculine) would not agree with the final prepositional phrase (which is feminine).] I say that it was a male. Therefore, Scripture sometimes refers to it in the masculine gender and sometimes in the feminine, because every יוֹנָה in Scripture is in the feminine gender, like (Song 5:12): “like doves beside rivulets of water, bathing (רֹחֲצוֹת)” ; (Ezek. 7:16): “like doves of the valleys, they all moan (הֹמוֹת)” ; and like (Hos. 7:11): “like a silly (פוֹתָה) dove.”   טרף בפיה: ××•×ž×¨ אני שזכר ×”×™×” לכן קוראו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה, לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה, כמו (שה"ש ×” יב) כיונים על אפיקי מים רוחצות, (יחזקאל ×– טז) כיוני הגאיות כולם הומות, וכמו (הושע ×– יא) כיונה פותה:
it had plucked: Heb. טָרָף,“he plucked.” The Midrash Aggadah explains it טָרָף as an expression of food, and interprets בְּפִיהָ as an expression of speech. It [the dove] said: Let my food be as bitter as an olive in the hands of the Holy One, blessed be He, and not as sweet as honey in the hands of flesh and blood. — [Sanh. 108b]   טרף: ×—טף, ומדרש אגדה לשון מזון, ודרשו בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"×” ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם:
12And he again waited another seven days, and he sent forth the dove, and it no longer continued to return to him.   יבוַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹא־יָֽסְפָ֥ה שֽׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד:
And he…waited: Heb. וַיִּיָּחֶל. This has the same meaning as וַיָּחֶל, except that the latter is the וַיַּפְעֶל form (the קַל conjugation), and the former is in the וַיִּתְפָּעֵל form (the reflexive conjugation). וַיָּחֶל is equivalent to וַיַּמְתֵּן (and he waited); וַיִּיָּחֶל is equivalent to וַיִּתְמַתֵּן (and he was patient).   וייחל: ×”וא לשון ויחל, אלא שזה לשון ויפעל וזה לשון ויתפעל. ויחל וימתין, וייחל ויתמתן:
13And it came to pass in the six hundredth and first year, in the first [month], on the first of the month, that the waters dried up from upon the earth, and Noah removed the covering of the ark, and he saw, and behold, the surface of the ground had dried up.   יגוַיְהִ֠י בְּאַחַ֨ת וְשֵֽׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֨חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
in the first [month]: According to Rabbi Eliezer, it is Tishri, and according to Rabbi Joshua, it is Nissan. — [from Rashi R.H. 12b] See above 7:11, 8:5.   בראשון: ×œ×¨×‘×™ אליעזר הוא תשרי, ולרבי יהושע הוא ניסן:
dried up: It [the earth] became a sort of clay, for its upper surface had formed a crust. — [Seder Olam ch. 4, Gen. Rabbah 33:7, according to Yalkut Shim’oni]   חרבו: × ×¢×©×” כמין טיט, שקרמו פניה של מעלה:
14And in the second month, on the twenty seventh day of the month, the earth was dry.   ידוּבַחֹ֨דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָֽבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ:
on the twenty-seventh: And they [the rains] started to fall in the second month, on the seventeenth day of the month. These are the eleven days by which the solar year exceeds the lunar year, for the judgment of the Generation of the Flood was for a whole year. — [from Eduyoth 2:10]   בשבעה ועשרים: ×•×™×¨×™×“תן בחדש השני בי"×–, אלו אחד עשר ימים שהחמה יתירה על הלבנה, שמשפט דור המבול שנה תמימה ×”×™×”:
the earth was dry: It became dry earth, as it should be.   יבשה: × ×¢×©×” גריד כהלכתה:
15And God spoke to Noah saying:   טווַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר:
16"Go out of the ark, you and your wife, and your sons, and your sons' wives with you.   טזצֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ:
you and your wife, etc.: A man and his wife. Here He permitted them to engage in marital relations. See above 6:18, 7:7.   אתה ואשתך וגו': ××™×© ואשתו, כאן התיר להם תשמיש המטה:
17Every living thing that is with you of all flesh, of fowl, and of animals and of all the creeping things that creep on the earth, bring out with you, and they shall swarm upon the earth, and they shall be fruitful and multiply upon the earth."   יזכָּל־הַֽחַיָּ֨ה אֲשֶׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הַיְצֵ֣א (כתיב הוצא) ×Ö´×ªÖ¸Ö¼Ö‘ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ:
bring out: It is written הוֹצֵא, but it is read הַיְצֵא הַיְצֵא means: tell them that they should come out. הוֹצֵא means: if they do not wish to come out, you take them out. — [from Gen. Rabbah 34:8]   הוצא: ×”וצא כתיב היצא קרי. היצא, אמור להם שיצאו. הוצא, אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה:
and they shall swarm upon the earth: But not in the ark. This tells us that even the animals and the fowl were prohibited from mating. — [from Gen. Rabbah ad loc.]   ושרצו בארץ: ×•×œ× בתיבה, מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש:
18So Noah went out, and his sons and his wife and his sons' wives with him.   יחוַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָי֛ו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
19Every beast, every creeping thing, and all fowl, everything that moves upon the earth, according to their families they went forth from the ark.   יטכָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֨מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָֽצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה:
according to their families: They accepted upon themselves the condition that they cleave to their own species.   למשפחתיהם: ×§×‘לו עליהם על מנת לידבק במינן:
20And Noah built an altar to the Lord, and he took of all the clean animals and of all the clean fowl and brought up burnt offerings on the altar.   כוַיִּ֥בֶן × Ö¹Ö›×—Ö· מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ:
of all the clean animals: He said,“The Holy One, blessed be He, commanded me to take in seven pairs of these only in order to offer up a sacrifice from them.” - [from Tan. Vayakhel 6, Gen. Rabbah 34:9]   מכל הבהמה הטהורה: ××ž×¨ לא צוה לי הקב"×” להכניס מאלו שבעה שבעה אלא כדי להקריב קרבן מהם:
21And the Lord smelled the pleasant aroma, and the Lord said to Himself, "I will no longer curse the earth because of man, for the imagination of man's heart is evil from his youth, and I will no longer smite all living things as I have done.   כאוַיָּ֣רַח יְהֹוָה֘ אֶת־רֵ֣יחַ ×”Ö·× Ö´Ö¼×™×—Ö¹Ö’×—Ö·Ö’ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹ֣א אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם ×›Ö´Ö¼Ö ×™ יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:
from his youth: This is written מִנְּעֻרָיו [i.e., without a “vav,” implying that] from the time that he [the embryo] shakes himself [נִנְעָר] to emerge from his mother’s womb, the evil inclination is placed in him. — [from Gen. Rabbah 34:10]   מנעריו: ×ž× ×¢×¨×™×• כתיב משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע:
I will no longer…and I will no longer: He repeated the words to denote an oath. That is what is written (Isa. 54:9): “That I swore that the waters of Noah shall never again pass over the earth,” and we do not find an oath concerning this matter except in this [statement, in] which He repeated His words, and this [repetition denotes that it] is an oath. So did our Sages expound in Tractate Shevuoth (36a).   לא אסף. ולא אסף: ×›×¤×œ הדבר לשבועה, הוא שכתוב (ישעיהו נד ט) אשר נשבעתי מעבור מי × ×—, ולא מצינו בה שבועה אלא זו שכפל דבריו והיא שבועה, וכן דרשו חכמים במסכת שבועות (לו א):
22So long as the earth exists, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, and day and night shall not cease."   כבעֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִ֠יר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:
So long as the earth exists… shall not cease: Each of these six seasons has two months, as we learned: Half of Tishri, Marcheshvan, and half of Kislev are “seedtime.” Half of Kislev, Teveth, and half of Shevat are the “cold” season, etc. in B.M. (106b). (Other editions add: So long as the earth exists — Heb. עֹד means “always,” like (Num. 19:13): “his uncleanness is permanently (עוֹד) upon him.”)   עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו: ×©×© עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבט קור וכו'. (עוד כל ימי, כלומר תמיד, כמו (במדבר יט ×™×’) עוד טומאתו בו):
cold: is more severe than winter.   קור: ×§×©×” מחורף:
winter: Heb. חֹרֶף, the time for sowing barley and beans, which are early (חֲרִיפִין) to ripen quickly. The cold period is half of Shevat, Adar, and half of Nissan.   חורף: ×¢×ª זרע שעורים וקטניות החריפין להתבשל מהר. הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן:
harvest: Half of Nissan, Iyar, and half of Sivan.   קציר: ×—צי ניסן ואייר וחצי סיון:
summer: ×§Ö·×™Ö´×¥. This is half of Sivan, Tamuz, and half of Av, which is the time of the gathering of the figs and the time when they dry them in the fields, and it (the dried fig) is קַיִץ, as (II Sam. 16:2): “the bread and the dried fruits (וְהַקַּיִץ) for the young men to eat.”   קיץ: ×—צי סיון תמוז וחצי אב, הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות, ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז ב) והלחם והקיץ לאכול הנערים:
heat: That is the end of the sunny season, half of Av, Elul, and half of Tishri, when the world is hottest, as we find in Tractate Yoma (29a): The end of the summer is more severe than the summer.   חום: ×”וא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי, שהעולם חם ביותר, כמו ששנינו במסכת יומא (כט א) שלהי קייטא קשי מקייטא:
and day and night shall not cease: From here we deduce that they ceased for the duration of the Flood: the planets did not function, and day was indistinguishable from night. — [from Gen. Rabbah 25:2, 34:11]   ויום ולילה לא ישבתו: ×ž×›×œ×œ ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה:
shall not cease: All these shall not cease to perform according to their natural course.   לא ישבתו: ×œ× יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן: